# א

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/13/1/

להמשיך השגחה שלמה אי אפשר אלא עד שישבר תאות ממון, ושבירתה הוא על־ידי צדקה, כי איתא בזהר (פינחס דף רכד.): רוחא נחת לשכך חמימא דלבא, וכד נחת רוחא, לבא מקבל לה בחדוה דנגונא דליואי. רוחא זה בחינת צדקה, שהוא רוח נדיבה – על־ידו מקררין חמימות תאות ממון. וזה בחינת (תהלים עו): יבצר רוח נגידים. שהרוח ממעט תאות הנגידות והעשירות. נגונא דליואי זה בחינת משא־ומתן באמונה, ששמח בחלקו ואינו אץ להעשיר, כי הנגינה זה המשא־ומתן, כמו שכתוב (שם פא): שאו זמרה ותנו תף. חדוה – זה ששמח בחלקו. וזה בחינת קטרת, שמקשר חמום הלב עם הרוח, וזה (משלי כז): קטרת ישמח לב. וזה בחינת (דברים לג): ישימו קטרה באפך – שעל־ידי בחינת קטרת הנ”ל נתבטל בחינת “בזעת אפך תאכל” (בראשית ג). וזה בחינת התגלות משיח, שאזי יתבטל חמדת הממון, כמו שכתוב (ישעיה ב): ביום ההוא ישליך האדם את אלילי כספו ואלילי זהבו. וזה בחינת (איכה ד): רוח אפינו משיח ה’. וכל זמן שיש עבודה־זרה זאת של ממון בעולם – חרון־אף בעולם, וכפי הבטול של עבודה־זרה זאת, כן נתבטל החרון־אף בבחינת: רוח אפינו משיח ה’. ונתמשך חסד בעולם בבחינת (תהלים יח): ועושה חסד למשיחו. וכשיתגלה חסד הזה, יתמשך הדעת, שהיא בנין הבית, בבחינת (שם ה): ואני ברב חסדך אבוא ביתך, כמו שכתוב בזהר (פינחס, דף רכ:): וימינא דא זמין למבנא בי־ מקדשא, כי הדעת הוא בחינת בית, כמאמר חכמינו זכרונם לברכה (ברכות לג.): מי שיש בו דעה, כאלו נבנה בית־המקדש וכו’: