# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/13/3/

ונפש זה בחינת רצון, שכל אלו בני־ אדם, הבאים לחכם־הדור, כל אחד ואחד יש לו איזהו רצון, והצדיק לוקח כל הרצונות ועולה עמהם, ואחר־כך: וירד עז מבטחה. בבחינת (יחזקאל א): והחיות רצוא ושוב: רצוא – בעליות הנפשות, ושוב – בחזרת הנפשות עם התגלות התורה. וזה שמובא בתקוני זהר (תיקון ע, דף קט.): רצוא – דא נוריא”ל, ושוב – דא מט”ט שר הפנים. נוריא”ל דא נור דלוק (זוהר בראשית כג: ובתיקונא שבעין) בחמימות תאות ממון, ושוב דא מ'ט”ט ש’ר ה’פנים, דאיהו רשים בשם משה, דאיהו משיח, שהוא רוח אפינו, שעל־ידו נשתכך החמימות. וזה: שככה גימטריא משה (זוהר בהר קיא: פינחס רלא.), שהוא משכך אלילי כסף וזהב. רצוא דא רצון, שהוא הנפש, ושוב דא משה, שמקבל התורה: