# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/13/5/

וזהו בחינת תקונא דמרכבתא עלאה ומרכבתא תתאה, שעל־ידי החכם, שלוקח הנפשות ועולה עמהם וירד עז מבטחה, נתתקנו שני המרכבות.

כי יש ארבע חיות בבחינת נפש, וכסא, ויושב על הכסא. אריה שבבחינת נפש, זה בחינת (שיר־השירים ה): אריתי מורי עם בשמי. מורי זה בחינת מרת נפש (שמואל–א א), בחינת (מלכים–ב ד): ונפשה מרה לה. זה בחינות פגם הנפש, פגם הרצון. כשרוצה דבר תאוה, זה הרצון הוא פגם ומרה לנפש. ועכשו, כשבא זה האדם לחכם הדור עם נפשו ורצונו, וחכם הדור לוקח כל הרצונות ולוקט אותם אחד לאחד כדי להעלות אותם כנ”ל, ואז מלקט גם כל הרצונות והנפשות שנפלו. וזהו בחינת אריה – לשון לקט, שמלקט מרת הנפש, הינו פגם הנפש, עם בשמי – עם הרצון הטוב, שמעלה ריח טוב.

ובחינת שור שבנפש, זה האור המצחצח שנתוסף בנפש מחמת הקבוץ, שנתקבץ פזורי הנפש, ואז מאיר הנפש ביותר, כי כשהרצון אין מאיר, אז הנפש בבחינת: ונפש רעבה. כי עקר הרעב – מחמת העדר האור, כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (יומא עד:): ויענך וירעיבך ויאכילך את המן – מכאן שהסומא אינו שבע. כי עקר השבע – מחמת האור שיראה בעיניו, ועל־ידי שאינו רואה, אין נתמלא נפשו, הינו רצונו, כי טוב מראה עינים מהלך נפש (קהלת ו). וכשמצחצח נפשו בצחצחות האור, אזי: ונפש רעבה מלא טוב (תהלים קז), בבחינת (ישעיה נח): והשביע בצחצחות נפשך. וזה בחינת שור – לשון הסתכלות, בחינת: מראה עינים מהלך נפש.

ונשר שבבחינת נפש, זה החדוש שנתחדש הנפש בעליתה בבחינת עבור, וזה בחינת נשר – תתחדש כנשר נעוריכי (תהלים קג).

ואדם שבנפש, זה בחינת (בראשית ב): ויהי האדם לנפש חיה. כי האדם בחינות מסכני ועתירי, כמו שכתוב (בהקדמת הזוהר דף יג:): נעשה אדם בצלמנו – עתירי, כדמותנו – מסכני. וכשנתלקטו הנפשות, אזי הם בבחינת אדם, נפשות גדולות וקטנות, בבחינת מסכני ועתירי:

ואופנים הן הגופין, כי עקר פעלותיהן של הגופין אינו אלא מן החיות שבנפש, שהנפש מראה פעלותיה על־ידי איברי הגוף, ואין לגוף שום תנועה עצמית, והכל על־ידי כחות הנפש:

וכסא שבבחינת נפש הוא נפש החכם שנתכסה, בבחינת (משלי ג): יקרה היא מפנינים (כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה, (סוטה ד:) מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים), כי מחמת שנפש החכם הוא יקר, הוא נתכסה לפני ולפנים, וכל הנפשות נעשין לבושין אצלה:

והאדם היושב על הכסא הוא דעתו של החכם, כי גם בלא דעת נפש לא טוב (משלי יט).

ויש ארבע חיות בתורה: אריה שבתורה, כי התורה נקרא עז, ומה עז מארי (שופטים יד). ושור שבתורה זה בחינת (משלי ח): בי שרים ישרו. ונשר שבתורה זה בחינת חדושין דאוריתא, בבחינת: תתחדש כנשר. ואדם שבתורה זה בחינת (במדבר יט): זאת התורה אדם, ויש בה קלות וחמורות, שהם בחינת מסכני ועתירי. וכסא שבבחינת תורה, הם דברים שכסה עתיק יומין (פסחים קיט, ועי' זוהר בהעלותך קנב.), והם מכסים את עצמן בספורי התורה. ויושב על הכסא הוא עתיק יומין, בבחינת (דניאל ז): ועתיק יומין יתב. ואופנים שבתורה הן הן גופי הלכות:

וזה שמביא בתענית (דף כג:) מעשה דרבי יונה: כד הוה אצטריך עלמא למטרא, אמר: אזיל ואיתי בזוזא עבורא. והוי קאי באתרא עמיקי, באתרא צניעא, מכסי שקא, ועל־ ידי־זה ואתי מטרא.

כד הוה מצטריך עלמא למטרא – הינו לתורה, כמו שכתוב (דברים לב): יערף כמטר לקחי. אמר אזיל ואיתי בזוזא עבורא – עיבור זה בחינת ע"ב רי"ו. ע”ב הוא שכוך, רי”ו זה בחינת חמימות. בזוזא זה בחינת תאות ממון, הינו דאזל לשכך תאות ממון כנ”ל. והוה קאי באתרא עמיקי – על־ידי ששכך תאות ממון זכה לאתרא עמיקי, שהוא בחינת חסד, כמראה החמה עמקה מן הצל (שבועות ו:). וחסד הוא אור יום, כמו שכתוב (תהלים מב): יומם יצוה ה’ חסדו. ועל־ידי החסד זכה לבנין הבית, לבחינת שכל כנ”ל.

וזה: אתרא צניעא, שהוא בית־המקדש, שהוא השכל, כמו שכתוב (משלי יא): ואת צנועים חכמה. והוה מכסי שקא – זה בחינת לקיחת הנפשות להעלות אותם כנ”ל, ולוקח נפשות חכם. וכלליות הנפשות הם מכנים בשם שק, כי הם מתעדנים משקיא דנחלא, בבחינת: והשביע בצחצחות נפשך, ועל־ידי־זה: ואתי מטרא – שהמשיך תורה, בבחינת: וירד עז מבטחה: