# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/13/6/

אך צריך לבקש מאד ולחזר אחר חכם כזה, ולבקש מהשם יתברך, שיזכה למצא חכם כזה, שיקבץ הנפשות, בבחינת: ולוקח נפשות חכם, ויעלה אותם, ויורד עמהם תורה. כי גם החכם בעצמו אי אפשר שיעשה זאת בשכל אחד, כי הם שני שכלים: מה שמקבץ הנפשות הוא שכל אחד, ומה שמעלה אותם ומוריד עז מבטחה הוא שכל אחר. וזה בחינת שין של שלשה ראשים ושין של ארבעה ראשים, שהשני שינין הם השני שכלים:

וזה פרוש: אמר רבה בר בר חנה: אשתעו לי נחותי ימא: בין גלא לגלא תלת מאה פרסי, ורומיא דגלא תלת מאה פרסי. זמנא חדא הוי אזלינן בארחא ודלינן גלא, עד דחזינן בי מרבעתא דכוכבא זוטא, דהוי כמבזר ארבעין גריוא בזרא דחרדלא, ואי דלינן טפי הוה מקלינן מהבלא. ורמיא לה גלא קלא לחברתה ואמרה לה: מי שבקית מידי בעלמא דלא שטפית, וניתי אנא ונחרבה. אמרה לה: פוק חזי גבורתא דמרך, דאפלו כמלא חוטא דחלא לית דעבר, שנאמר: האותי לא תיראו נאם ה’ וכו’:

רשב”ם:

בין גלא לגלא וכו’. משום דקאמרינן בסמוך, ורמא גלא קלא לחברה, אצטריך לאשמעינן דמשלש־מאות פרסי שמע קולו של חברו: דלינן גלא. יותר משעור גבהו השליכנו למעלה עד לרקיע; אי נמי, הבלא דרקיע נפיש עד מהלך קרוב לת”ק שנה שיש מן הרקיע לארץ: מרבעתא. שכיבא: דכוכבא זוטא. כוכב קטן שבקטנים: בזרא. בית זרע ארבעים כור של חרדל, דנפישי מכל שאר זרעים: מקלינן מהבלא. נשרפין מחם הכוכב: ורמא לה גלא. נתן קולו, כלומר, צעק, כדגמת תהום אל תהום קורא לקול וגו’, ושמא המלאכים הממנים עליהם הם: שבקית מידי בעלמא וכו’. מפני שהגביה כל כך, היה סבור שיצא חוץ לשפת הים ושטף את העולם: ונחרבה. מפני עוון הדור: אמר לה. גלא לחברה: פוק חזי גבורתא דמרך וכו’. כלומר, אין לי רשות לצאת: כמלא חוטא דחלא. כמלא רחב החוט איני יכול לצאת חוץ מן החול: שנאמר האותי לא תיראו. תלמודא קאמר:

נחותי ימא, הינו ממשיכי ימא דאוריתא לזה העולם. בין גלא לגלא תלת מאה פרסי – שהוא בחינת שין הנ"ל. ורומיא דגלא תלת מאה פרסי, שהוא בחינת שין שניה הנ”ל. (הינו בחינת שני השכלים הנ”ל, שהוא השכל של קבוץ הנפשות והשכל של העלאת הנפשות להמשיך תורה, שאלו שני השכלים של הצדיק, שהוא חכם האמת, הם בחינת שני שינין כנ”ל). והגלים הם הנפשות, בבחינת: צהלי קולך בת גלים, שהיא בת אבהן (כמו שדרשו רז”ל סנהדרין צד:)

בין גלא לגלא – אלו החכמים, שהם בין גלא לגלא, הינו מחברים כל הנפשות, בבחינת: ולוקח נפשות חכם. תלת מאה פרסי – שהיא בחינת שין אחת. ורומיא דגלא תלת מאה פרסי – הינו להעלות הנפשות, זה בחינת שין אחרת. זמנא חדא אזלינן בארחא – הינו שאנחנו נכנסנו לעורר זווג, הנקרא ארח, כמו שכתוב (תהלים קלט): ארחי ורבעי. ודלינן גלא – הינו שדלינן הנפשות למעלה, בבחינת: עיר גברים עלה חכם. עד דחזינן בי מרבעתא דכוכבא זוטא – הינו שגרמנו זווגא עלאה.

מרבעתא זה בחינת זווג, כמו שכתוב: ארחי ורבעי. שכינתא נקראת בשעת זווג כוכבא זוטא, כמובא בזהר (בלק דף קצא.): אתעבידת נקדה זעירא מגו רחימתא, כדין אתחברא בבעלה, עין שם. והוה כמבזר ארבעין גריוא בזרא דחרדלא – כמובא בזהר (פינחס דף רמט:): האי חיה, כד אתעברא, אסתתמת ולא יכילת לאולדא, עד דאתיא נחש ונשך בעריתא, כדין אתפתחת ונפק מנה דמא, והיא שתית לדמא. וזה בחינת בזרא דחרדלא, הינו בחינת טפת דם כחרדל דנפק מנה מחמת הנשיכה בבית הזרע. בזרא – פרש רבנו שמואל: בית זרע. ואחר־כך אולידת, והתולדה הזאת היא התורה כנ”ל, והתורה הזאת היא הולכת דרך ארבעים יום, הינו בחינת שאר חיותא, שהם ארבעים, עשרה לכל סטר, כמובא שם (בדף הנ”ל). וזה בחינת ארבעין גריוא, בחינת ארבעין חיותא, שהם ארבעים יום של התורה:

ואי דלינן טפי הוה מקלינן מהבלא – כי יש הבל אשר נעשה על הארץ, אשר יש צדיקים אשר מגיע אלהם כמעשה הרשעים וכו' (קהלת ח). ועל־ידי ההבל הזה רבים נתפקרו, שרואים צדיק ורע לו, רשע וטוב לו. ואי דלינן הרבה נפשות, אזי בודאי הוה מקלינן, לשון קולא. מהבלא, מהבל הזה, ולא היה הבל הזה כל־כך קשה על העולם.

ורמיא גלא קלא לחברתה: חברתי מי שבקית מידי בעלמא דלא שטפיתה, וניתי אנא ונחרבה – הינו כשאחר־כך, כשכל אלו הנפשות חוזרים מעבור הנ”ל, ועל־ידי הכלליות נתוסף בהם אהבה זה לזה, ואז מעוררין אלו לאלו ואומרים זה לזה ומזכירין זה את זה: אחי, שמא שבקת איזה מדה בעולם הזה, שעדין היא מושלת עליך, ואין אתה יכול להתגבר עליה,

וניתי אנא ונחרבה – הינו אסיע לך לכלות את המדה הזאת ממך. והשיב לו: פוק חזי גבורתא דמרך – שהוא החכם הנ"ל, ראה כמה כחו גדול, דאפלו כמלא חוטא דחלא לית דעבר – פרש רבנו שמואל: אפלו כמלא רחב החוט לא יכלתי לצאת חוץ מן החול. פרוש: את שואלת אותי, שמא שבקתי מדה בעולם, שעדין לא תקנתי אותה, תדע חברתי, שעדין אני משקע בכל התאוות, ועדין לא יצאתי מן החל אל הקדש אפלו כמלא חוט. ובודאי מי שהוא במדרגה כזאת, בודאי לית דעבר – הינו שאי אפשר לו לבוא לבחינות עבור הנ”ל, ואף־על־פי־ כן: פוק חזי גבורתא דמרך, הינו כח החכם, שכל־כך כחו חזק, שאפלו נפש שלי העלה בעבור:

וזה פרוש: אשרי העם – זה בחינת השגחה. ידעי תרועה – זה בחינת יעקב, שהוא בחינת צדקה, כמו שכתוב (תהלים צט): משפט וצדקה ביעקב אתה עשית. ה’ – זה בחינת הויות, בחינת חסדים. באור פניך – זה השכל, כמו שכתוב (קהלת ח): חכמת אדם תאיר פניו. יהלכון – אלו הנפשות, בחינת מהלך נפש:

עוד מצאתי כתב־יד רבנו ז”ל, ששיך להתורה הנ”ל, אך מצאתי רק קצה הניר, ולא נכתב שם רק סופו של ענין, וחסר התחלת הענין. וזהו:

התורה, שהיא בחינת ראיה טנת”א כנ”ל, כל בשר יחדו, זה בחינת לקיטת הנפשות כלם, בבחינת: לוקח נפשות חכם כנ”ל, כי פי ד’ דבר – כל זה נעשה על־ידי רוח נדיבה כנ”ל, שהוא פי ד’, כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה: בפיך – זו צדקה: עד כאן לשונו ז”ל.

ומובן הדבר, שמביא המקרא: ונגלה כבוד ה’ וראו כל בשר יחדו כי פי ה’ דבר. ומבאר כל המאמר הנ”ל, שהוא מפרש בפסוק זה, אך בעוונותינו הרבים חסר פרוש רישא דקרא.