# קל

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/130/

כל הגדול מחברו, יצרו גדול ממנו: (סוכה נב)

על־ידי ענוה נצול מנאוף וזוכה לשמירת הברית, כמו שאמרו רבותינו ז”ל (סוטה ד:): כל המתגאה, לסוף נכשל באשת־איש, שנאמר: ואשת איש נפש יקרה תצוד. וזה פרוש הסמיכות (במדבר יב): והאיש משה ענו מאד וכו’, לפסוק: ותדבר אהרן ומרים במשה. כי הם דברו על אודות האשה הכושית אשר לקח, כי כושית על־שם יפיה נקראת, והם אמרו שלקחה לשם יפי, ועל־כן דברו על הפרישות, כי הם לא רצו להאמין שאפשר להיות פרוש. ועל זה השיבה התורה וסמכה תכף: והאיש משה ענו מאד מכל האדם – כי על־ידי שהיה ענו מכל האדם, היה אפשר לו להיות פרוש לגמרי, ולא היה לו יחודא תתאה כלל. וזה שאמרו רבותינו ז”ל (סנהדרין יט:): תקפו של יוסף – ענותנותו של בעז. תקפו של בעז ענותנותו של פלטי בן ליש. כי הוא תלוי בענוה, כי על־ידי ענוה נצול מפגם הברית. וזה שאמרו: כל הגדול מחברו – שיש לו גדלות, יצרו גדול ממנו – שמתגבר עליו היצר הרע בתאות נאוף, כי זה עקר היצר הרע, כמובא בזהר (ויקרא דף טו:): עקרא דיצרא בישא לגלאה עריין: