# י

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/14/10/

וזה פרוש תקעו – לשון שלום, כמו שכתוב (ישעיה כב): ותקעתיו יתד במקום נאמן. בחדש שופר – בהתפארות חדש, הינו התעלות כבודו על־ידי התקרבות הגרים או בעלי־ תשובה. בכסה – זה בחינת יראה, שהוא שרש הכבוד, וכסה לשון התכסיא, שזה בחינת “דבר המסור ללב נאמר בו ויראת מאלקיך”, שזה הדבר מכסה מעין כל.

ליום – זה בחינת שלום־ בית, כי יום הוא בחינת אור, כמו שכתוב (בראשית א): ויקרא אלקים לאור יום. ואור הוא שלום־ בית, כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (שבת כג:): נר שבת קודם לקדוש היום. כי שלום־בית קודם. חגנו – זה בחינת תפלה, עבודה, כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (פסחים קיח.): למה נסמכה פרשת עכו”ם למועדים. לומר: כל המבזה את המועדות, כאלו עובד עבודת אלילים. נמצא, שמירת המועד זה בחינת עבודה תמה, ואין עבודה אלא תפלה, ועל־ידי תפלה יבוא לשלום הכללי כנ”ל.

נמצא, מי שרוצה להמשיך שלום הכללי, צריך להעלות הכבוד לשרשו, הינו ליראה, ועל־ידי היראה הוא זוכה לשלום־בית, ועל־ידי שלום־בית הוא זוכה לתפלה, ועל־ידי תפלה הוא זוכה לשלום הכללי: