# יג

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/14/13/

(שיך לעיל): לפי הכבוד שמכבד יראי ה’, כן עלה הכבוד לשרשו. כי כל זמן שהכבוד הוא בגלות, כל אחד לפי בחינתו, כן הוא מזלזל ביראי ה’, וכל אחד לפי תקונו את הכבוד, כן הוא מכבד יראי ה’ וכו’:

ועל־ידי־זה, הינו על־ידי הכבוד שמכבד יראי ה’, שהוא בחינת החזרת הכבוד לשרשו, דהינו ליראה, על־ ידי־זה זוכין לשלום, כמבאר לעיל היטב. וזהו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (שבת קיט:): המבזה תלמיד־חכם, אין רפואה למכתו, כי המבזה תלמיד־חכם ומזלזל יראי ה’, נמצא שפוגם בכבוד, ואינו מחזירו לשרש היראה, ואזי אין זוכה לשלום, ועל־כן אין רפואה למכתו, כי כל החולאת באין על־ידי בחינת מחלקת כי כל החולאת הם בחינת מחלקת, שאין שלום בעצמיו, והיסודות מתגברין זה על זה, ואין מתנהגים בשלום במזג השוה, ועל־ידי־זה בא חולאת, כידוע. ועל־כן כשמבזה תלמיד־חכם ופוגם בשלום, על־כן אין רפואה למכתו כנ”ל, כי עקר הרפואה – על־ידי השלום כנ”ל, בבחינת (ישעיה נז): שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה’ ורפאתיו:

גם בעת אמירת התורה הנ”ל הזכיר רבנו ז”ל מאמר רבותינו זכרונם לברכה (שבת כא: ובשו”ע סימן תרע): אין מספידין בחנכה, ואיני זוכר מה שפרש בו. (והנראה לעניות דעתי, כי ההספד הוא בשביל לתקן הסתלקות הכבוד, שנפגם על־ידי הסתלקות הצדיק הזה, שהיה מצדיק את הרבים, שעל־ידי־ זה עקר הארת הכבוד כנ”ל, וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (סנהדרין מו:): הספדא יקרא דחיי או יקרא דשכבי. ועל־כן בחנכה אין מספידין בו, כי אז מאיר הכבוד על־ ידי נר חנכה כנ”ל): לעיל: וזהו (משלי טו): ולפני כבוד ענוה. כי על־ידי ענוה זוכין לכבוד, כמבאר לעיל, שעקר התעלות הכבוד הוא על־ידי גרים ובעלי־תשובה שעושין, וזה זוכין על־ידי תורת חסד וכו’, ולתורה אי אפשר לזכות כי־אם על־ידי ענוה וכו’, כמבאר לעיל. נמצא, שאי אפשר לזכות לכבוד דקדשה כי־אם על־ידי ענוה, וזהו: ולפני כבוד ענוה כנ”ל.

יסוד הענין – חמשה דברים: להחזיר כבוד ליראה, ויראה אל הלב, ושלום הכללי, ושלום הפרטי, להחזיר בני־אדם בתשובה, שזה בחינת: אם תוציא יקר מזולל כנ"ל – הוא תקון קרי, אתון דדין כאתון דדין