# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/14/2/

ואי אפשר להעלות את הכבוד אלא על־ידי תורת חסד, ותורת חסד אמרו חכמינו זכרונם לברכה (סוכה מט:): זהו הלומד תורה על־ מנת ללמדה, כי זה עקר כבודו, כמובא בזהר (יתרו דף סט.): בשעתא דשאר עכו”ם אתין ואודן לקדשא־בריך־ הוא, כדין אסתלק ואתיקר שמא דקדשא־בריך־הוא עלא ותתא, כמו גבי יתרו: בשעתא דאמר יתרו: עתה ידעתי כי גדול ה’ מכל האלהים, כדין אסתלק ואתיקר שמא דקדשא־בריך־ הוא. נמצא, זהו כבודו, כשבני־אדם שהם מחוץ לקדשה מקרבין את עצמן לפנים מהקדשה, הן גרים שמגירין, הן בעלי תשובה, שגם הם היו מבחוץ, וכשמקרבין ומכניסים אותם לפנים – זהו כבודו:

ועכשו הכבוד בגלות, כי עקר הכבוד אצל העכו”ם, ואנחנו בני־ישראל שפלים ונבזים. ולעתיד לבוא, שיתגלה כבודו מבין החשך, כמו שכתוב (ישעיה מ): ונגלה כבוד ה’ וכו’. כי אז יטו כלם לעבדו שכם אחד. אז יאמרו בגויים לכו ונלכה באור ה’ (שם ב). וכבוד נקרא אור, כמו שכתוב (יחזקאל מג): והארץ האירה מכבודו: