# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/14/3/

ואי אפשר לקרב את הגרים עם בעלי־ התשובה אלא על־ידי תורה, כמו שכתוב (משלי ה): יפוצו מעינותיך חוצה – שצריך להשקות אותם שהם מבחוץ, להודיע להם הדרך ילכו בה. וזה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (אבות פרק ו): אין כבוד אלא תורה: וזהו (ירמיה טו): אם תוציא יקר מזולל. ואמרו חכמינו זכרונם לברכה (ב”מ פה.): אלו שמקרבין בני־אדם לעבודת השם יתברך. כי זהו נקרא מוציא יקר, הינו כבוד, מזולל – מזילותא דגלותא. וזה (תהלים קיג): רם על כל גוים ה’. הינו כשהעכו”ם מודין ומשבחין לה, אזי: על השמים כבודו – אזי נתעלה הכבוד מהחשך.

ואי אפשר לבוא להתעוררות התשובה, הן לרשעי ישראל, הן לגרים, אלא על־ ידי התורה, שמאירין להם אל מקום שהם שם, כמו שכתוב: יפוצו וכו’ חוצה. חוצה דיקא, כי התורה הם ששים רבוא אותיות, כנגד ששים רבוא נשמות, ויש לכל הנשמות שרש למעלה במחשבה דקדשא־בריך־הוא, כי ישראל עלו במחשבה תחלה (ב”ר פרשה א). ועל־ידי זווג הנשמות נבראים נשמות גרים, וכשנתעוררים הנשמות על־ידי אותיות התורה שהוציא מפיו ומתנוצצים זה לזה, זה בחינת זווג, שזה מקבל הארה מזה, ועל־ידי הזווג של התנוצצות הנשמות שבמחשבה, נבראים נשמות גרים. גם הפושעי ישראל, כל זמן ששם ישראל נקרא עליו (כי נקרא פושעי ישראל, נמצא ששם ישראל נקרא על־כל־פנים עליו עדין, מאחר שנקרא פושעי ישראל), אף־על־פי שחטא, ישראל הוא (סנהדרין מד.). יש לו אחיזה ושרש במחשבה עליונה, ועל־ידי ההתנוצצות התנוצץ גם שרש נשמתו בין שאר השרשים, ומגיע הארה לזה הפושעי ישראל משרש נשמתו, ועל־ידי הארה הזאת חוזר בתשובה: