# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/14/4/

וזה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (נדרים פא.): מפני מה תלמידי־ חכמים אין בניהם תלמידי־ חכמים – מפני שלא ברכו בתורה תחלה. שצריך כל אדם, ובפרט תלמיד־חכם, לברך ולהאיר בלמוד תורתו בשרש הנשמות, הינו במחשבה תחלה, כי שם שרשנו. נמצא, כשמביא הארה וברכה לתוך תחלת המחשבה, ועל־ידו מתנוצצין ומתברכין הנשמות, נמצא, כשממשיך נשמה לבנו, בודאי הוא ממשיך נשמה בהירה וזכה, ועל־ידי־זה גם בנו יהיה תלמיד־חכם.

אבל כשאין מאיר ומברך את התחלה על־ידי למודו, אז, כשממשיך נשמה לבנו, הנשמה היא בבחינת (שיר־השירים ה): אני ישנה, ואינה מאירה, מפני זה לא יהיה בנו תלמיד־חכם. וזה: מפני שלא ברכו בתורה תחלה, הינו שרש הנשמות, בבחינת: ישראל עלה במחשבה תחלה: