# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/14/5/

ואין אדם זוכה לתורה אלא על־ידי שפלות, כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (עירובין נד.): וממדבר מתנה – שישבר גאותו מארבע בחינות שפלות, כי צריך האדם להקטין את עצמו לפני גדולים ממנו ולפני בני־אדם כערכו ולפני קטנים ממנו, ולפעמים שהוא בעצמו קטן שבקטנים, וצריך להקטין את עצמו כנגד מדרגת עצמו, וידמה בעיניו שהוא למטה ממדרגתו, בבחינת (שמות טז): שבו איש תחתיו:

וזה שאמר רבה בר בר חנה: לדידי חזי לי אורזילא בר יומא, דהוי כהר תבור. והר תבור כמה הוי, ארבעה פרסי. ובי משכא דצוארה תלתא פרסי, ובי מרבעתא דרישה פרסא ופלגא. ורמא כופתא וסכרא לירדנא:

רשב”ם:

אורזילא בר יומא. ראם בן יום אחד, דאותו היום נולד: כהר תבור. כן היה גדול: בי מרבעתא דרישה. מקום הנחת ראשו, כששוכב על הקרקע: רמא כופתא. הטיל רעי: סכרא. הרעי לירדנא לפי שעה, עד שמסמסוהו המים מעט מעט:

אורזילא בר יומא – הינו בחינת כבוד, שהוא בעכו”ם בזילותא, וזה אור זילא. אור הינו בחינת כבוד, כמו שכתוב: והארץ האירה מכבודו. ולמה נקרא בר יומא – כי לא יתגלה הכבוד אלא בביאת משיחנו, וכתיב בה: אימתי יבוא מר – היום. היום אם בקולו תשמעו (כמשארז”ל סנהדרין צח.). ובכל יום מוכן הכבוד לצאת מזילותא.

והוה כהר תבור – שראה, שהעלאת הכבוד תלוי בזה שאדם משבר גאותו. כפי השתברות גאותו, כן הוא העלאת הכבוד, כי כבודו נתעלה על־ידי התורה כנ"ל, ואין אדם זוכה לתורה אלא על־ידי שפלות, כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה: וממדבר מתנה. וזה: הר תבור – הר לשון גדלות, כמו שכתוב (תהלים ל): העמדת להררי עז, ותבור לשון שבירה.

והר תבור כמה הוה ארבע פרסי – הינו ארבע בחינות שפלות הנ”ל, שצריך להקטין לפני צדיקים, בינונים, רשעים, ולפני מדרגת עצמו, ושידמה בעיניו כאלו לא בא עדין לפני מדרגתו שהוא בה. וזה: הר תבור ארבע פרסי – ששבירת הגדלות הם בארבע בחינות הנ”ל.

ומשכא דצוארה תלתא פרסי – זה בחינת הדברים שדרך בני־ אדם להתגדל בהם, הם שלשה דברים, וצריך לשמר את עצמו מהם, כמו שכתוב (ירמיה ט): אל יתהלל חכם בחכמתו וכו’. והם שלש בחינות: חכם, גבור, עשיר. והגדלות נקרא משכא דצוארא, בבחינת (תהלים עה): תדברו בצואר עתק.

ומרבעתא דרישה פרסא ופלגא – זה בחינת זווג, הנעשה בראשית המחשבה. מרבעתא, לשון זווג, כמו שכתוב (שם קלט): ארחי ורבעי. ועל־ידי זווג הזה נעשה פרסא ופלגא. פרסה זה רמז על המשכת הנשמות לבניהם, זה מכנה בשם פרסה שלמה. והתנוצצות, שהנשמות מתנוצצין ומאירין ומעוררין את הפושעי ישראל בתשובה ומולידין נשמות גרים, זה מכנה בשם פלגא, כי עדין רחוקים מהקדשה מאד, ויכול להיות להם מניעות רבות, וצריך להם יגיעות רבות כדי להפשיט מהם הבגדים צואים שהלבישו, כמו שכתוב (זכריה ג): הסירו הבגדים הצואים. כי אלו הבגדים הצואים הם מונעים אותם מלחזר לקדוש־ברוך־ הוא, והם מפסיקים כמו נהר המפסיק, שאי אפשר להלך דרך אותו הנהר. וצריך להשליך הבגדים הצואים,

וזה: רמא כופתא וסכרא לירדנא – על־ידי שמפשיטין ומשליכין מעליהם הבגדים הצואים, נתבטלים כל המניעות והמסכים המבדילים בינם לבין הקדשה. וזה: וסכרא לירדנא – כי הירדן מפסיק בין קדשת ארץ־ישראל לחוץ־לארץ. ובשביל זה נקראים בשם פלגא, כי עדין צריך להשליך מהם הבגדים הצואים, כדי להסיר המפסיקים והמונעים והמסכים המבדילים בינם לבין הקדשה. אבל אלו הנשמות, שתלמידי־חכמים ממשיכין לבניהם כנ"ל, זה מכנה בשם פרסה שלמה, כי אין להם מסכים המבדילים.

וזה: וכבדתו – כבדהו בכסות נקי (כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק: ולקדוש ה’ מכבד וכו’ (שבת קיט.)). כסות נקי – הינו להשליך הבגדים הצואים, כי זה עקר כבוד השם יתברך. אם תוציא יקר מזולל – להחזיר בני־אדם בתשובה ולהמשיך נשמות הגרים. וגרים שמתגירין הם באים תחת כנפי השכינה, ובשביל זה נקרא גר־צדק (כמובא בהקדמת הזוהר דף ו). וזה שמובא בזהר (יתרו ברעיא מהימנא דף צג.): כסות נקי דא כנפי מצוה, הינו שכינה, הנקראת מצוה, בבחינות (תהלים קיט): כל מצותיך צדק. וזהו: וכבדתו. שזה עקר כבודו, שיכניס גרים תחת כנפי השכינה כנ”ל: