# ח

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/14/8/

כשמחזיר הכבוד לשרשו, הינו ליראה כנ”ל, ואז נשלם פגמי היראה, ואז זוכה לשלום. ויש שני מיני שלום: יש שלום בעצמיו, כי תחלה צריך אדם לראות שיהיה שלום בעצמיו, כי לפעמים אין שלום, כמו שכתוב (תהלים לח): אין שלום בעצמי מפני חטאתי. ועל־ידי היראה זוכה לשלום בעצמיו, כמו שכתוב בזהר (יתרו עט.): באתרא דאית דחילא, תמן תשתכח שלמתא, כמו שכתוב (תהלים לד): כי אין מחסור ליראיו. כשיש שלום בעצמיו, אז יכול להתפלל.

כי עקר התפלה – על־ידי היראה, בבחינת (משלי לא): אשה יראת ה’ היא תתהלל. כי התפלה במקום קרבן*, ובקרבן כתיב בה (ויקרא כא): כל אשר בו מום לא יקרב. וכשאין בו מום, הינו באתרא דאית דחילא, אזי יקרב לעבד עבודתו תמה. וזה שכתוב בחנה (שמואל–א א): וחנה מדברת על לבה – על־ידי היראה זכתה לתפלה, כי עקר היראה הוא בלב כנ”ל. ועל־ידי תפלה זוכה לשלום הכללי, הינו שלמות העולמות, כי על־שם זה תפלה נקרא קרבן, על־שם קרוב העולמות לשלמותן: