# ט

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/14/9/

וזה שאמר רבה בר בר חנה: אמר לי ההוא טיעא: תא ואחווי לך היכי דנשקי ארעא ורקיע בהדדי. אזלי וחזאי דעביד כוי כוי. שקליתא לסלתאי ואנחתיה בכותא דרקיעא. בהדי דמצלינא בעותא לא אשכחיתה. אמרי: איכא גנבי הכא. אמר לי: גלגלא דרקיע הוא דהדר. נטר עד למחר כי השתא ומשכח לה:

רשב”ם:

היכא דנשקי ארעא ורקיעא. מקום גבוה היה שם, שנושקים יחד זה לזה. ולאו הינו סוף העולם, דהא מהלך העולם חמש מאות שנה הווי, וארץ־ישראל אמצעיתו של העולם היא, דכתיב: ישבי על טבור הארץ, והינו מקומו של רבה בר בר חנה: סלתאי. סל לחם שלי: דהדר. חוזר. כדאמרינן בפסחים, גלגל חוזר ומזלות קבועים:

דנשקי ארעא ורקיעא – זה בחינת שלום בעצמיו. ארעא זה בחינת גוף, רקיעא זה בחינת נשמה, כמו שכתוב (תהלים נ): יקרא אל השמים מעל – זה הנשמה. ואל הארץ – זה הגוף (סנהדרין צא:). וכשיש ביניהם שלום, על־ידי־זה: עבידי כוי – על־ידי־זה נעשה תפלה כנ”ל, בבחינת (דניאל ו): וכוין פתיחן לה בעליתה.

ושקלית לסלתאי ואנחתיה בכותא דרקיע, סלתא זה פרנסה, כמו מי שיש לו פת בסלו (יומא עד:), הינו שלא רצה לעסק בשום עסק מעסקי עולם הזה, רק בשביל נשמתו. גם כל תפלותיו לא היו אלא בשביל לקשר נשמתו, אפלו אלו תפלות המפרשים בתפלה, שהם לצרך הגוף, כגון רפאינו וברך עלינו ושאר צרכי הגוף, לא היה כונתו של רבה בר בר חנה בשביל גופו, אלא בשביל נשמתו, שהיה מכון לפרנסת נשמתו ולרפואתה. וזה: ושקלית לסלתאי ואנחתיה בכותא דרקיע – ששקל לתפלה שהוא לצרך הגוף, ואנחה בתפלה, הכל לצרך נשמתו, כי ממילא כשנתקן שם ברוחניות, נתקן גם בגשמיות.

ועד דמצלינא בעותי לא אשכחה – הינו אחר־ כך לא מצא כדי פרנסתו, אף־על־פי שתקן ברוחניות, אף־על־פי־כן לא נמשך לו שפע בגשמיות. אמר איכא גנבא הכא, שגונבים השפע שלי. השיב לו: גלגלא דרקיע דהדרא – הינו גלגולין דנשמתין היא הגורמת שאין לצדיק כדי פרנסתו, כמו שכתוב גבי רבי פדת (תענית כה.): אי בעית דאחרוב עלמא ואפשר דאברית בשעתא דמזונא.

וזה: קנים תעשה לתבה (בראשית ו). איתא במדרש (ב”ר פרשה לא): מה קנים מטהרין את המצרע, אף תבתך מטהרתך. המצרע זה: נרגן מפריד אלוף (משלי טז). ומפריד בין איש ואשתו, ועל־ידי־זה בדד ישב (ערכין דף טז), וקנים מטהרים אותו. אף תבתך, הינו תבת התפלה, מתקנין את המחלקת ועושה שלום הכללי, שלום כל העולמות. וזה שמסימין התפלה בשלום: