# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/15/2/

ובמה מעלין את היראה. בבחינת משפט, כמו שכתוב (משלי כט): מלך במשפט יעמיד ארץ. וארץ הוא בחינת יראה, כמו שכתוב (תהלים עו): ארץ יראה. הינו שישפט את כל עסקיו, כמו שכתוב (שם קיב): יכלכל דבריו במשפט. הינו שישפט וידין בעצמו כל עסקיו, ובזה יסיר מעליו כל הפחדים ויעלה בחינת יראה ברה ונקיה, ותשאר אך יראת ה’, ולא יראה אחרת. כי כשאין אדם דן ושופט את עצמו, אזי דנין ושופטין אותו למעלה, כי אם אין דין למטה, יש דין למעלה (מ”ר שופטים פ’ ה’), וכששופטין את האדם במשפט דלעלא, אזי הדין נתלבש בכל הדברים, וכל הדברים נעשים שלוחים למקום לעשות בזה האיש משפט כתוב, כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (נדרים מא): ‘למשפטיך עמדו’ – אזי ‘הכל עבדיך’ לעשות דין בזה האדם. אבל כששופט את עצמו, וכשיש דין למטה אין דין למעלה, ואין היראה מתלבש בשום דבר לעורר את האדם, כי הוא בעצמו נתעורר. וזהו (תהלים נ): ושם דרך – מי ששם ארחותיו, הינו ששופט ארחותיו (כשדרז”ל סוטה ה:), כמו שכתוב (שמות כא): ואלה המשפטים אשר תשים – על־ידי־זה: אראנו בישע אלקים. זה בחינת יראה, כמו שכתוב (קהלת יב): את האלקים ירא. הינו בחינת יראה עולה מהקלפה ומהאמות על־ידי משפט, כי מתחלה היתה נתלבש בקלפה, וזהו שהאדם מפחד את עצמו מאיזה דבר – משר או מגנבים ושאר פחדים – זה הוא שהיראה נתלבש בזה הדבר, כי אם לא היה נתלבש היראה בזה הדבר, לא היה כח בזה הדבר להפחיד את האדם: