# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/15/4/

וכשמגיע לבחינת דעת, זוכה להשגת התורה, כמו שכתוב (משלי ח): אני חכמה שכנתי ערמה – ששכונת התורה אצל בר־ דעת, כמו שכתוב: קדשא־ בריך־הוא “יהב חכמתא לחכימין” (דניאל ב).

אבל יש שני בחינות תורה. יש בחינת נגלה ובחינת נסתר. אבל לבחינת נסתר אינו זוכה אלא לעתיד לבוא, אבל בזה העולם זוכה לבחינת נסתר על־ידי תפלה במסירת נפש, ולתפלה זוכה על־ידי תורה שבנגלה, כי התורה שהיא בנגלה היא בחינת סיני, כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (ברכות סד.): סיני ועוקר הרים, הי מניהו עדיף. והשיבו: סיני עדיף, כי הכל צריכין למרי חטיא. והתורה שבנגלה הכל צריכין לה, אבל התורה שבנסתר זעירין אנון דצריכין לה.

ובחינת סיני הוא בחינת שפלות, כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (סוטה ה.), שהניח הקדוש־ברוך־הוא כל ההרים, ולא נתן התורה אלא על הר סיני, וחכמינו זכרונם לברכה אמרו (שם:), שתפלת השפל אין נמאסת, כמו שכתוב (תהלים נא): לב נשבר וכו’. ועל־ידי תפלה שהיא במסירת נפש, שמבטל כל גשמיותו ואין גבול, וכשאין גבול, אזי יכול להשיג התורה שלעתיד, שהיא אינה גבול ואין נתפסת בגבול: