# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/15/5/

וזה שאמר רבה בר בר חנה: לדידי חזי לי ההיא אקרוקתא, דהוי כי אקרא דהגרוניא. ואקרא דהגרוניא כמה הוי, שתין בתי. אתא תנינא בלעה. אתא פושקנצא ובלעה לתנינא, וסלק יתב באילנא. תא חזי, כמה נפיש חילא דאילנא. אמר רב פפא בר שמואל: אי לאו דהוי התם לא הימנה:

רשב”ם:

אקרוקתא. צפרדע: כאקרא דהגרוניא. גדול היה כאותה כרך: ואקרא דהגרוניא כמה הוי שתין בתי. תלמודא קאמר לה: אתא תנינא. רבה קאמר לה: פושקנצא. עורב נקבה: באילנא. על ענף אחד, כדרך העופות. לא הימני. לא האמנתי:

אקרוקתא – פרש רבנו שמואל: צפרדע, וזה בחינת עלית היראה לשרשה, הינו דעת, כי צפרדע היא מלה מרכבת: צפר דעה (תנא דבי אליהו רבה פ”ז ובכוונות ההגדה), וצפור הוא בחינת יראה, בחינת ארץ, כמו שכתוב (ישעי’ כד): מכנף הארץ זמרות וכו’. וכמו שכתוב (שם ס): מי אלה – אותיות אלהים – כעב תעופינה וכו'. ודעה היא שרש היראה. ודמיא לאקרא דהגרוניא לשון (שם נח): קרא בגרון. שזה בחינת תורה שבנגלה, כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (עירובין נד.): למוציאיהם בפה. כי על־ידי עלית היראה לבחינת דעת זוכין לתורה שבנגלה. ואקרא דהגרוניא כמה הוה שתין בתי – זה בחינת תפלה, כי כשאנו קוראין להקדוש־ברוך־הוא בתארים של בשר־ודם, והוא נמצא לנו בכל קראנו אליו, זה חסד השם יתברך, כי אם לא היה בחסדי השם יתברך, לא היה כדאי לקרא ולכנות את השם יתברך בתארים ושבחים ותבות ואותיות, אבל זה הכל חסד של השם יתברך. וזה: שתין בתי – זה בחינת חסד, בחינת אברהם, כמו שכתוב (שיר־השירים ו): ששים המה מלכות, פרש רש”י: זה בחינת אברהם. ובתי – לשון בתי מלכות. וזה (שם ב): סמכוני באשישות – כמו שמשימין אשישות כנגד אור גדול כדי להסתכל באור הגדול על־ידי אשישות, כן גזר חסדו לסמך אותנו בתארים ושבחים האלו. וזה לשון סמכוני, שהוא בחינת סמ”ך, ובחינת ששים המה מלכות, בחינת אברהם, שהוא בחינת סמ”ך בתי.

ואתא תנינא ובלעה – תנינא זה בחינת נחש, שמסית את האדם, שיתפלל לתועלת עצמו, כמו: הב לנא חיי ומזונא, או שאר תועלת. ואתי פושקנצא ובלעה – פרש רבנו שמואל: עורב. ואמרו חכמינו זכרונם לברכה (עירובין כב): “מי שמשחיר פניו כעורב”, ו”מי שנעשה אכזרי על בניו כעורב”, הינו שמתפלל בלי שום כונת תועלת עצמו, ואינו חושב לכלום את עצמו, ונתבטל כל עצמותו וגשמיותו, ונתבטל כאלו אינו בעולם, כמו שכתוב (תהלים מד): כי עליך הרגנו כל היום. וזה בחינת (שיר־השירים ה): שחורות כעורב.

ועל־ידי־זה: סליק ויתב באילנא – שזוכה לבחינות תורה שבנסתר, כמו שכתוב (תהלים יח): ישת חשך סתרו – שסתרי תורה אדם זוכה להם על־ידי חשך, הינו מסירת־ נפש, שמשחיר פניו כעורב, כי הם בחינת חשך על־שם עמק המשג. וזה בחינת: סליק ויתב באילנא – ששם מדור הנשמות, כמו שכתוב (זוהר משפטים דף צט.): כל נשמתין מאילנא רברבא נפקין, והוא בחינת עולם הבא, ששם אריכות ימים, כמו שכתוב (ישעיה סה): כימי עץ ימי עמי. וזה זוכה על־ידי תפלה, כי הקדוש־ברוך־הוא מתאוה לתפלתן של ישראל, וכשישראל מתפללין לפניו וממלאין תאותו, אזי נעשה, כביכול, בבחינת אשה, שהוא מקבל תענוג מעמנו, כמו שכתוב (במדבר כח): אשה ריח ניחוח לה’ – על־ידי הריח־ניחוח שמקבל נעשה בבחינת אשה ו”נקבה תסובב גבר” (ירמיה לא), שהקדוש־ברוך־הוא נעשה בבחינת מלבוש נגלה, הינו מבחינת שהיה מתחלה בנסתר, עכשו נתגלה על־ידי התפלה, וקדשא־בריך־הוא ואוריתא כלא חד, ואז על־ ידי התפלה נתגלה אוריתא, הינו סתרי אוריתא.

תא חזי כמה נפיש חילא דאילנא – הינו כמה נפיש חילא דהאי סתרי תורה, שאין יכולים להתלבש בשום דבר מגבל, בשום גוף, אלא במי שמשחיר פניו כעורב ונעשה כעורב על בניו: