# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/17/2/

וכשנחשך אצל אחד היראה והאהבה בבחינת (ישעיה נ): אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם. שמים זה בחינת אש ומים, הינו יראה ואהבה, נתלבשים בקדרות ונחשכים ונתכסים בשק, דהינו שנחשך אצלו היראה והאהבה – זה מחמת שנחשך אצלו אור הצדיק, שממנו מקבלין יראה ואהבה כנ”ל.

כי לפעמים יש שנחשך אצל אחד אור הצדיק, ואינו זוכה להבין ולראות אורו הגדול, ואף שהוא אצל הצדיק, אינו יכול לטעם ולהבין ולראות אורו הגדול של הצדיק, שעל־ידו יוכל לבוא לתכלית הטוב. וכמו שמצינו גבי עפרון, שמקום מערת המכפלה, שהוא שער גן־עדן, שדרך שם עולין כל הנשמות, ואורו גדול מאד, אף־על־פי־כן אצלו היה מקום חשך ואפלה, ועל־כן מכרו בשמחה רבה לאברהם, כמובא (זוהר חיי שרה קכח). וכמו־כן כשנחשך אור הצדיק, שהוא מאיר בכל העולמות, מכל־שכן בעולם הזה, ואף־על־פי־כן אצלו אינו מאיר כלל, אדרבא, הוא חשך אצלו, וזה מחמת עכירת המעשים וכסילות השכל, שעל־ידי מעשים רעים נתחשך שכלו בכסילות, דהינו דעות נפסדות וחכמות נכריות, כמו שכתוב (ירמיה ד): חכמים המה להרע, ולהטיב לא ידעו. כי על־ידי מעשיהם הרעים אינם יכולים להשתמש כלל בשכלם להיטיב, כי־אם להרע, ועל־ידי כסילות השכל, על־ידי־זה אינו יכול לראות ולהבין אור הצדיק: