# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/17/3/

והתקון לזה, להכניע ולבטל כסילות השכל, הוא על־ידי בחינת מזבח, כי עקר יניקת הכסילות, דהינו הקלפות, הוא רק מבחינת מזבח (ע’ זוהר תרומה קלט), הינו בחינת אכילה, כי שלחנו של אדם מכפר כמזבח (ברכות נה), ומשם עקר יניקתם. ועל־כן אפלו אחר אכילת איש הכשר, בהכרח שיהיה לו בלבול הדעת קצת אחר האכילה, וזה מחמת שיניקת הכסילות הוא משם, אך צריך שלא לתן חיות להקלפות, כי־אם כדי חיונו בצמצום ולא יותר, ואז, כשהמזבח כתקונו, הינו שהאכילה בכשרות כראוי, אזי נכנעים הקלפות, הינו הכסילות, כי אינו נותן להם כח וחיות כי־ אם כדי חיונו בצמצום, שזה מכרח לתן להם, כידוע, אבל אינו נותן להם שום כח וחיות יותר מכדי חיותם.

ועל־כן על־ידי אכילה בכשרות נכנע הכסילות, ונתרומם השכל, כמו שמצינו בגמרא (ב”ק עב.) בבעיא דבעא רבא מרב נחמן וכו': לצפרא אמר לה וכו', והאי דלא אמרי לך באורתא, דלא אכלי בשרא דתורא וכו'. נמצא, שעל־ידי שלא אכל, לא היתה דעתו צלולה, כי על־ידי האכילה נכנע הכסילות ונתגדל השכל. אבל כשאוכל כזולל וסובא, שזה בחינת פגם המזבח, אזי יונקים הקלפות, דהינו הכסילות, יותר מהראוי, ואזי מתגבר הכסילות על השכל. אבל על־ידי אכילה כראוי נכנעין כנ”ל.

וזה בחינת (זבחים נג:): מזבח בחלקו של טורף, זה בחינת (תהלים קיא): טרף נתן ליראיו, בחינת אכילה בכשרות, שעל־ידי־זה מכניעין וטורפין אותן, הינו את הקלפות והכסילות. אבל על־ידי פגם המזבח, הינו פגם האכילה, על־ידי־זה נותן כח להכסילות, ונעשה מ”טורף” טרוף הדעת, שמתגבר על־ידי־זה כנ"ל: