# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/17/5/

אך איך אפשר לעשות גרים, והלא הם רחוקים מאד מקדשת ישראל, ומאין בא זאת שיבוא להם על הדעת שיתגירו. אך דע, שזה נעשה על־ידי בחינת (משלי יט): הון יסיף רעים רבים. הינו על־ידי צדקה שנותן לתלמיד־חכם, שהוא כלול מכמה נפשות ישראל, כי באמת, איך אפשר לעכו”ם לבוא לאמונת ישראל, והלא הם רחוקים מאד מישראל, ואיך אפשר לדבר להם שישמעו ויבואו להאמונה הקדושה. אך כמו כשאחד רחוק מאד מחברו, ואי אפשר לדבר אליו שישמע, צריך לכתב לו כתב, כן צריך לשלח בחינת כתב להם, עד שיוכלו לשמע, אף שהם רחוקים. כי עקר חוש השמיעה הוא מחמת שאותיות הדבור נחקקים באויר, והאוירים מכים זה בזה, עד שבא לאזן השומע, ועל־כן כשהאויר נח וזך וצלול, אזי כשמדבר אחד שיכול לדבר, אזי נשמע הדבור למרחוק, כמו שרואין בחוש, אבל כשיש רוח סערה, אזי אי אפשר לחברו לשמע, כי הרוח מבלבל ומפריד חלקי האוירים ונתפזרים, עד שאי אפשר לחברו לשמע אפלו הקול, מכל־שכן הדבור בעצמו:

ועל־ידי צדקה הוא לוקח נפשות, כי לוקח לעצמו רעים ואוהבים, כמו שאמר מנבז (ב”ב יא): אבותי גנזו ממון, ואני גנזתי נפשות. נמצא, שכל מה שנותן צדקה ליותר אנשים, על־ידי־זה הוא קונה לו רעים יותר, ועל־ידי זאת האהבה, שקונה על־ידי הצדקה, על־ידי־זה נזדכך האויר, וכל מה שנותנים ליותר אנשים צדקה וקונה אהבה עם יותר אנשים, על־ידי־זה נתרבה יותר האויר הנח והזך, כי אהבה הוא אתדבקות רוחא ברוחא, דהינו רוח האוהב ברוח הנאהב, שזה בחינת אויר הנח, שרוחם נחים זה מזה, כי אין רוח רעה, שהוא שנאה, שיפריד ביניהם, כי השנאה היא בחינת רוח רעה, כמו שכתוב (שופטים ט): וישם ה’ רוח רעה בין אבימלך ובין אנשי שכם. ופרש רש”י: שנאה. נמצא, ששנאה הוא בחינת רוח רעה, בלבול האויר, שעל־ידי־זה אין יכולין לשמע הדבור. ולהפך, אהבה ורעות הוא בחינת אויר הנח והזך, שעל־ידי־זה נשמע הדבור למרחוק, וזה נעשה על־ידי צדקה, בחינת: הון יסיף רעים רבים, שעל־ ידי צדקה הוא לוקח לו רעים ואוהבים, שעל־ידי־זה נעשה בחינת האויר הנח והזך כנ”ל.

וכל מה שמרבה לתן צדקה ליותר אנשים, נתרבה ביותר בחינת האויר הנח והזך, כי כשנותן צדקה לאיש אחד, נמצא שקונה לו אוהב אחד, ואזי נתדבק רוחו ברוחו, ונעשה שטח קטן של אויר הנח והזך, וכשנותן צדקה לשני אנשים, נעשה שטח יותר גדול של אויר הנח והזך, וכן כל מה שמרבה לתן ליותר אנשים וקונה לו רעים ואוהבים יותר, בבחינת: הון יסיף רעים רבים. נתגדל ונתרבה יותר ויותר השטח של האויר הנח והזך, ועל־כן העקר לתן צדקה לצדיקים אמתיים ולעניים הגונים, שכלולים מכמה נפשות ישראל, כי בזה הוא מגדיל מאד השטח של האויר הנח והזך כנ”ל, כי בצדקה שנותן להם לבד הוא קונה לו רעים רבים מאד, כי הם כלולים מהרבה נפשות, שעל־ידי־זה מתרבה ביותר בחינת האויר הנח והזך כנ”ל.

ואזי, כשהאויר נח וזך, אזי כשמדבר זה שיכול לדבר דבור הישראלי, הינו דבור הקדוש, אזי זה הדבור נכתב ונחקק בהאויר, בבחינת (תהלים מה): לשוני עט סופר מהיר. ואזי הולך הדבור ונשמע למרחוק בבחינת (אסתר ט): ושמעו הולך בכל המדינות. כי מחמת שהאויר נח וזך יכולים לשמע למרחוק, ואזי זה הדבור נכתב בספריהם של העכו”ם, מדינה ומדינה ככתבה, ואזי מוצאים העכו”ם בספריהם הפך אמונתם, כמו שמצינו כמה גרים שנתגירו מחמת זה, מחמת שמצאו בספריהם הפך אמונתם. ומאין בא זאת, שימצאו עתה מה שהוא מתנגד לאמונתם. אך זה בא על־ידי הדבור של הצדיק, שנחקק ונכתב בהאויר בבחינת: לשוני עט סופר מהיר. והאויר היה זך ונח על־ידי בחינת: הון יסיף רעים רבים. עד שהלך הדבור בבחינת: ושמעו הולך בכל המדינות, ונחקק ונכתב שם בספריהם, ועל־ידי בחינה זאת מצאו בספריהם הפך אמונתם, ועל־ידי־זה נתגירו, כמו שמספרין מכמה גרים שנתגירו על־ידי־זה, על־ידי שמצאו בספריהם הפך אמונתם, וכל זה נמשך מבחינות הנ”ל, כנ”ל:

וזה בחינת (אסתר ו): וימצא כתוב אשר הגיד מרדכי. מרדכי הוא בחינות הכפירה בעבודה־זרה, כמו שכתוב: איש יהודי. כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (מגילה יג): כל הכופר בעכו”ם נקרא יהודי, הינו שהדבורים שהגיד מרדכי, שהם דבורים של כפירת עכו”ם, הם נכתבים בהאויר, עד שנמצא כתוב בספריהם כנ”ל. וזהו: וימצא כתוב אשר הגיד מרדכי שהדבורים אשר הגיד מרדכי, שהם דבורי אמונה של הצדיק האמת, נמצא כתוב בספריהם, כי הדבור של הצדיק הלך למרחוק, עד שנכתב ונחקק שם בספריהם, שעל־ידי־זה נמצא בספריהם הפך אמונתם, כי נמצא בספריהם הדבורים קדושים אשר הגיד מרדכי, שהוא בחינת הצדיק כנ”ל. וזהו: וימצא כתוב אשר הגיד מרדכי, כנ”ל. ואזי, כשבאים אלו העכו”ם ומוצאים שם הפך אמונתם, מזה נעשה גרים, בבחינת (אסתר ח): ורבים מעמי הארץ מתיהדים: