# ט

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/17/9/

וזה: ויהי הם מריקים שקיהם – הינו בחינת: לבשו שמים קדרות ושק וכו’. שמים – הינו יראה ואהבה כנ”ל. וכשהם מריקים את השק והחשך מן היראה והאהבה, והנה איש צרור כספו בשקו – צרור כספו זה בחינת הצדיק, בחינת (משלי ז): צרור הכסף לקח בידו, שהם הצדיקים, כמו שפרש רש”י שם. בשקו – הינו שאור הצדיק נתחשך ונתלבש ונתכסה בקדרות ושק, הינו שמרגישים שהשק והחשך שהיה על היראה והאהבה, זה מחמת שק וחשך שנחשך להם אור הצדיק כנ”ל.

ויראו את צררות כספיהם המה ואביהם – הינו שראו והכירו, שצרורות כספיהם תלוי בהחמר והצורה, שנקרא: המה ואביהם. המה – זה החמר, שהם כלי המעשה. ואביהם – הוא השכל, שנקרא אב, בחינת אב בחכמה. הינו כנ”ל, שהתגלות אור הצדיק, שיזכו להכירו ולהבין ולטעם ולראות אורו הגדול, הוא תלוי בשלמות המעשים ובזכות השכל. ויאמר להם יעקב אביהם – הינו תוכחות השכל, שמוכיח את החמרים, שהם כלי המעשה, שהוא תולה הסרחון בכלי המעשה. וזה: אתי שכלתם – שעל־ידי המעשים העכורים גורמים כליון והפסד להשכל. יוסף איננו – זה בחינת: הון יסיף רעים רבים, הנ”ל. ושמעון איננו – זה בחינת: ושמעו הולך בכל המדינות, הנעשה על־ ידי בחינת הון יסיף כנ”ל. ואת בנימין תקחו – זה בחינת: מזבח בחלקו של טורף, שהוא בנימין, שעקר שלמות השכל תלוי בזה כנ”ל, דהינו שהשכל מוכיח ואומר, שעקר החסרון שנתעכר המח הוא תלוי רק בכלי המעשה, דהינו צדקה, שהיא תלויה במעשה, בחינת (ישעיה לב): והיה מעשה הצדקה. שעל־ידה נשלם השכל כנ”ל, כי כשנותנין צדקה, על־ידי־זה נעשין גרים כנ”ל, ועל־ידי־זה נשלם המזבח, שהוא בחינת שלחנו של אדם, דהינו שזוכין לאכל בקדשה, ואזי נשלם השכל, ואזי זוכין לראות אור הצדיק, ועל־ידי־זה מקבלין ממנו יראה ואהבה כנ”ל: