# קע

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/170/

יי מה רבו צרי, רבים וכו’: (תהלים ג)

כי כל אחד לפי נשמתו ולפי עבודתו, כך יש לו יסורים. יש שיש לו יסורים מבניו ומאביו ומשכן, ויש שהוא במדרגה גדולה ממנו, ויש לו יסורים משכנים רחוקים, ויש גדול ממנו, ויש לו יסורים מכל העיר, ויש גדול מאד, ויש לו יסורים מכל העולם. וכל אחד, על־ ידי היסורים נושא עליו האנשים שיש לו יסורין מהם, כי כשיש לו יסורין מהם, הוא נושא אותם עליו. אך איך אפשר לחמר לשא עליו כל־כך אנשים. אך על־ ידי היסורין נכנע גופו, כי כל היסורין נקראים צרות, על־ שם שהם מצרין ומעיקין להגוף, וכשנכתת הגוף על־ ידי הצרות, על־ידי־זה מאירה ונתגדלה הנפש, כי בהכנע החמר, תגדל הצורה, וכמו שכתוב בזהר (שלח קסח): אעא דלא סלק בה נורא, מבטשין לה. גופא דלא סלק בה נהורא דנשמתא וכו’. ועל־כן נקראת צרה, לשון צורה, כי על־ידי ה”צרה” נכנע הגוף ומאירה ה”צורה”. נמצא, שעל־ידי־ זה שיש לו יסורין וצרות, מאירה הצורה, הינו הנפש, והנפש אפשר לה לשאת עליה כמה וכמה אנשים. וזה: ה’ מה רבו צרי – כל מה שנתרבין צרי, רבים קמים עלי – כי על־ידי־זה אני נושא ומקים ומרים רבים לשרשם: