# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/18/2/

ודע, שהתכלית של הבריאה הוא שעשוע עולם הבא, ואי אפשר לקרב זאת התכלית למחשבות בני־אדם, כי זאת התכלית עליו נאמר (ישעיה סד): עין לא ראתה וכו’. אבל הצדיקים באמת, גם הם יכולים לתפס במחשבתם תכלית עולם הבא, וכל אחד ואחד מישראל, לפי שרשו שיש לו בתוך נשמת הצדיק, כן מקבל ממנו גם־כן זאת התכלית, כפי הפרת הכעס ברחמנות, הינו כשבא אדם לכלל כעס, לא יפעל בכעסו שום אכזריות, ואדרבא, ימתיק הכעס ברחמנות, בבחינת: ברגז רחם תזכר (חבקוק ג). ועל־ידי־זה נעשה עטרה לענוים, הבורחים מכבוד ושררה ועושין עצמן כשירים, וכשנתעטרין בעטרה של רחמנות בבחינות (תהלים קג): המעטרכי חסד ורחמים. אזי מקבלין את הכבוד והשררה בעל־כרחם. וזה בחינות (ישעיה כח): עטרת צבי לשאר עמו – למי שמשים עצמו כשירים (מגילה טו:).

כי זה שהצדיק בורח מהשררה והכבוד, ואינו רוצה להנהיג את העולם – זאת המחשבה בא להם מבחינת הסתרת פני ה’, על־ידי מעוט אמונה שיש בישראל, כי לפי רב הכפירה, חס ושלום, כן הסתרת פני ה’, ואין רוצה להנהיג אותם. וההסתרה הזאת היא בחינות כעסו וחרון־אפו, הבא על־ ידי עבודת־אלילים, כמאמר: כל זמן שיש עבודת־אלילים בעולם, חרון־אף בעולם (ספרי פ’ ראה). ואפלו כשאין עבודת־ אלילים בעולם, אלא שהאמונה אין כל־כך בשלמות, אז גם־כן החרון־ אף והסתרתו לפי התמעטות האמונה, ומחמת שחרון־אפו כרגע, כמו שכתוב (תהלים ל): כי רגע באפו. על־ידי־זה אין נרגש אלא כשיש עבודת־ אלילים בעולם, אבל בלא עבודת־אלילים, אלא בחסרון משלמות אמונה, אזי בודאי אינו נרגש מעט החרון־אף שבחלק הרגע, ואין נכר הסתרת פני ה’. אבל ההשתלשלות של החרון־אף כשבא להצדיקים, אזי מסתירים פניהם מהעולם, ואינם רוצים להנהיג את העולם. ומחמת שהחרון־אף הוא מעט מן המעט מחלק הרגע, על־ידי־זה אינם תולים הסתרת פניהם ברגז, אלא תולים הסתרת פניהם בקטנותם, ועושים עצמן כשירים, ואומרים שאינם ראויין להנהיג העולם. ובאמת גם הם אינם יודעים ומרגישים את החרון־אף, כי הוא מעט מן המעט.

וזהו כשהקטין משה את עצמו מלילך למצרים ולהיות מנהיג, אמר (שמות ג): מי אנכי כי אלך אל פרעה, ושאר דבריו – כתוב (שם ד): ויחר אף ה’ במשה. פרוש, זאת ההקטנה, שלא רצה להיות מנהיג, זה מחמת שנשתלשל בו חרון־אף ה’ כנ”ל, אבל על־ידי שנמתק הרגז והחרון־אף על־ידי רחמנות כנ”ל, אז נמתק החרון־אף שיש בתוך הצדיקים על־ידי הרחמנות, ואז הרחמנות גובר עליהם, ומרחמים על העולם, ונתרצים בהנהגתו, ומקבלים על עצמן השררה של ההנהגה, ובזאת הרחמנות הם מנהיגים את העולם בבחינת (ישעיה מט): כי מרחמם ינהגם. נמצא, שזאת הרחמנות היא עטרתם, שמעטר אותם במדת מלכות ומנהיג:

וזה בחינות: קרטליתא דמקבעי בה אבנים טובות. קרטליתא, פרש רשב”ם: ארגז. ארגז זה בחינות רגז הנ”ל, ואבנים טובות זה בחינות עטרה הנ”ל, בחינות רחמנות הנ”ל. והדרי לה מיני דכורי דמקרי בירשא – זה בחינות אמונה, כמאמר (מגילה י:): תחת הנעצוץ יעלה ברוש – זה מרדכי, ונקרא יהודי על־ שם שכפר בעבודת־אלילים, כמאמר (שם יג): כל הכופר בעכו”ם נקרא יהודי: