# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/18/3/

ולפעמים חושב אדם בעצמו, שיש לו רחמנות על העולם ורוצה בהנהגתו, ובאמת זהו הרודף אחר הכבוד ותולה רדיפתו ברחמנות, ובאמת הוא רחוק מרחמנות הזה.

כי כל זמן שאין לאדם אמונה בשלמות שאין שלמות אחריו, בודאי אין לו לקבל המלוכה וההנהגה. ואפלו מי שמאמין באיזה דבר שהוא מדרכי האמורי, אף־על־פי שהוא מאמין בהשם יתברך, בודאי אין לו לקבל המנהיגות, כי המנהיגות עקרה בבחינת רחמים, ועקר הרחמים בהסרת עכו”ם, אפלו שמץ עכו”ם, ואפלו כשהוא אומר: צבי הפסיקו, אין לו רחמנות בשלמות, בכן אין לו לקבל המנהיגות, אפלו מי שיש לו אמונה גדולה, עד שיפשפש את עצמו, שלא ישאר אצלו אמונות שאין צריך להאמין, כגון דרכי האמורי הנ”ל, ושיהיה תמים עם ה’ אלקיו, אז הרחמנות באמת, ולו ראוי להנהיג. אבל מי שאין לו אמונה בשלמות, ונדמה שיש לו רחמנות על העולם, ורוצה להנהיג את העולם – זה בחינת (סוטה מט:): והמלכות תהפך למינות. כי מעט המינות פוגם במלכות, בבחינת ההנהגה, ומהפכה למינות כמו שמהפך את המלכות לעצמו, שהוא מין מעט: