# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/18/4/

ודע, שהאמונה היא מחזקת תמיד במלכות וההנהגה, שלא יקח אותה זר שאין ראוי לה.

ודע, שעקר המלכות שרשה בחכמה, בשביל כדי לידע איך להנהיג ולמלך. לכן יש לכל מלך חכמים ויועצים, כי בזה תכון מלכותו ויתקים מדינתו. וזה בחינות (דברים לג): ויהי בישרון מלך בהתאסף ראשי עם. הינו על־ידי ראשי־עם, שהם המחין והחכמה, על ידם תכון בחינת המלכות. ועל־ידי אהבת החכמים תכון המלכות.

וכשבא למלך איזהו שנאה על החכמים, ידוע להוי לה, שמן השמים יורידוהו ממלכותו, כי אין קיום לעולם בלא החכמה, בבחינת (משלי כט): מלך במשפט יעמיד ארץ. והמשפט הוא בחינת חכמים, בבחינת (ויקרא כו): ואם את משפטי תגעל נפשכם. ודרשו: זה השונא את החכמים. נמצא, זה שאין לו אמונה בשלמות מחמת דרכי האמורי, כשבא לקח לעצמו המלכות וההנהגה, והוא אין ראוי לה, אזי האמונה שסביב ההנהגה, המחזיק בההנהגה שלא יגע בה זר, הוא מפיל לאיש זה לשנאת חכמים, כדי שלא יתקים בידו המלכות והמנהיגות, ובודאי לא יתקים בידו, כי עקר המלכות תלוי במשפט כנ”ל, אלא־ אם־כן זה המחזיק במלכות מתגבר באפיקורסות ומינות, עד שמפריד את האמונה מהנהגה, מבחינת המלכות, מלהחזיק במלכות – אזי יכול להיות שיתקים המלכות בידו, כי אין מי שיפיל אותו לשנאת חכמים, כי האמונה נפרדה מהמלכות:

וזה: ונחת בר אמוראי לאתויי, ובעי דנשמטה לאטמה. בר אמוראי – זה שאין לו אמונה בשלמות כנ”ל. אטמה – זה בחינת (ישעיה לג): אטם אזנו משמע דמים – דלא שמע בזילותא דצורבא מדרבנן (מכות כד). הינו בירשא הנ”ל רצה להפיל אותו לשנאת חכמים. וזרק זיקא דחלא ונחת. חלא – בחינת התגברות המינות, בחינת (תהלים עג): כי יתחמץ לבבי, על־ידי־זה ונחת את הבירשא הנ”ל: