# ח

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/18/8/

וזה דוקא בת־קול שיצא, כי בחינת בת־קול, התכלית של כל הדברים, הינו שמהפך כל דבר מראשו לסופו, שהוא התכלית, בבחינת: איזהו חכם – הרואה את הנולד (תמיד דף לב). שהוא הסוף והתכלית. כי בת־קול הוא מה ששומעין כשאחד מוציא קול ביער או במקום אחר, אז שומע כאלו אחר גם־כן מוציא קול כזה, וזה אנו שומעין בחושנו, כשאדם מוציא איזהו דבור, אזי שומעין גם־כן זה הדבור בעצמו. נמצא, שהבת־קול מהפך את הדבור מראשו לסופו, ומקרב סופו לעצמו. למשל, כשאדם מוציא דבור של “ברוך”, בודאי יוצא האות בית בראשונה ונתרחק מאדם, ואחר־כך מוציא הריש של ברוך, ואז הריש קרוב אל המוציא מהבית, וכן הכף שמוציא באחרונה, היא קרוב לאדם הזה יותר מהריש. והבת־קול לוקחת זאת התבה “ברוך” ומהפכת אותה מראשה לסופה, ומהפכת את הבית שתהיה קרוב לאדם יותר מהריש, והריש – מהכף. נמצא, שהכף, שהיא סוף ותכלית של התבה, שהיתה רחוקה מתחלה מהבת־קול בתכלית הרחוק, עכשו היא קרובה בתכלית הקרוב, כי כן אנו שומעין, שבת־קול מוציא תבת ברוך: בתחלה ב’ ואחר־כך ר’ ואחר־כך כף. נמצא, שהכף, שהיא התכלית, שהיה מתחלה בתכלית הרחוק מהבת־קול, עכשו נתקרב בתכלית הקרוב, כי הבת־קול הפך את התבה. וזה שנפק ברת־קלא – בת־קול דוקא הודיע את זאת: מה אית לכו בהדי קרטליתא דאתתא דרבי חנינא בן דוסא דעתידא לשדיא בה תכלתא לצדיקיא לעלמא דאתי:

(עד כאן לשון רבנו ז”ל)

[סיום המשתעי, דהינו: רב יהודא הנדואה משתעי, ושאר המאמרים כאלה, המובאים שם בבבא־בתרא אחר מאמרי רבה בר בר חנה, שהם: אמר לי הונא בר נתן וכו’, ומעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע – הכל יבוא על נכון בספר לקוטי תנינא בסימן ג’ וד’ וה’. לך נא וראה שם, תמצא מרגוע לנפשך]: