# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/19/3/

כי גדל יקר הערך של לשון־הקדש, שבו נברא העולם, כמאמר חכמינו זכרונם לברכה (ב”ר פי”ח הובא בפרש”י): לזאת יקרא אשה, כי מאיש לקחה זאת (בראשית ב) – לשון נופל על לשון. מכאן שנברא העולם בלשון־ הקדש. וזה בחינת חוה, בחינת (תהלים יט): ולילה ללילה יחוה. הינו בחינת הדבור של לשון־הקדש, שבו נברא העולם. וזה בחינת: לזאת יקרא אשה. הינו הדבור, כמו (בראשית מט): וזאת אשר דבר להם. ועל־ ידי לשון־הקדש רוממנו מכל הלשונות, שכל הלשונות העמים נופלים על־ידי לשון־ הקדש, הינו שהרע שיש להלשון של האמה אחיזה בו, נתבטל ונופל על־ידי לשון־הקדש, ואין לו שליטה על ישראל, וזה בחינת: לשון נופל על לשון.

והרע הכולל, שכל הרעות של שבעים לשון כלולין בו, דהינו תבערת המדורה של תאות נאוף, שכל השבעים לשון משקעים וכלולין בו, נופל ונתבטל, ואין לו שליטה על־ידי לשון־הקדש. וזה בחינת: מדורה של שבעין כוכבין הנזכר בזהר הקדוש (ויקהל דף רג.), הינו הרע הכולל, שהוא תבערת המדורה של תאות נאוף, שכל השבעין אמות כלולין בו.

וזה בחינת חשמ”ל: חיות אש ממללות (חגיגה יג). חיות אש – בחינת חוה, אשה. הינו בחינת לשון־ הקדש כנ”ל, שעל־ידו מתמלל ומשתבר אש המדורה של שבעין כוכבין. וזה בחינת מ”ל מ”חשמל”, שהם בחינת מדורה של שבעין כוכבין, שנתמלל ונתבטל על־ידי לשון־הקדש, כי על־שם זה נקרא לשון־ הקדש, כי כל מקום שאתה מוצא גדר ערוה, אתה מוצא קדשה (מ”ר קדושים פ’ כד). וזה שפרש רש”י (בראשית שם): על־ כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו – מכאן שנאסר להם עריות, רוח־ הקדש אומרת כן. רוח־הקדש הינו לשון־הקדש, כמו (תהלים לג): וברוח פיו כל צבאם, שעל־ידי לשון־הקדש נאסר ונתקשר התאוה של תאות נאוף, הינו המדורה של שבעין כוכבין, שאין לו שליטה על ישראל על־ידי לשון־הקדש, בבחינת לשון נופל על לשון כנ”ל, שהרוח־ שטות נתבטל על־ידי רוח־ הקדש. וזה בחינת תקון הברית, שהוא בחינת רוח־ הקדש, בבחינת ולא קמה עוד רוח באיש (כמו שדרשו רבותינו ז”ל זבחים קטו). וזה: ויסגר בשר תחתנה (ברכות סא) – לא נצרכה אלא למקום החתך, הינו חתוך הדבור.

וזה (שם): ויבן – עשאה כאוצר, שעקר עשיה ותקון של לשון־הקדש תולה ביראת ה’ היא אוצרו (ישעיה לג), כמו שכתוב (קהלת יב): סוף דבר הכל נשמע, את האלקים ירא. וזה: כאוצר של חטים. הינו היראה הוא אוצר, שבו תלוי עשיה ותקון של חטה, עשרים ושתים אותיות של לשון־הקדש (תיקון טז).

וזה בחינת (תהלים ס): אלקים דבר בקדשו – שדבור הקדש תולה באלקים ירא. ויוסף, על־ידי שהיה לו שלמות לשון־הקדש, כמו שכתוב (בראשית מה): כי פי המדבר אליכם – בלשון־ הקדש, על־כן כתוב בו (שם מא): הנמצא כזה איש אשר רוח אלקים בו. רוח אלקים הינו תקון הברית, בבחינת: ולא קמה עוד רוח באיש. כי בלשון־הקדש תלוי תקון הברית, בבחינת: מכאן שנאסר להם עריות, כי זה בלא זה אי אפשר להיות, הינו תקון הברית ושלמות לשון־הקדש הם תלויים זה בזה. וזה (משלי כט): ורעה זונות יאבד הון. אל תקרי מהונך, אלא מגרונך, שהוא בחינת לשון־הקדש, כי מי שפוגם בברית, מאבד לשון־ הקדש. וזה (שם ג): כבד את ה’ מהונך – כבד דיקא, כי בו תלוי בחינת כבוד, כי הפך הכבוד הם חרפות ובזיונות, והם תולים במקום עריין, כמובא בתקונים (תיקון נח): ולא יתבוששו – אין בשת אלא במקום עריין. עריין הוא פגם הברית, בבחינת ערלה, בחינת (בראשית לד): כי חרפה היא לנו. וזה: כבד – שהיא הפך של חרפות ובזיונות, שהוא תולה בהונך, הינו בגרונך, שהוא שלמות לשון־ הקדש כנ”ל. ושם יוסף על־ שם שלמות לשון־הקדש, שהוא תקון הברית, בבחינת (שם ל): אסף אלקים את חרפתי. כי בו תלוי כבוד, כי אין בשת אלא במקום עריין כנ”ל.

ונחש, שהוא הרע הכולל הנ”ל, כשאין שלמות בלשון־הקדש, אזי הוא הולך ושולט על לשון־ הקדש בבחינת: נחש שלטנותה על בשרא, הינו בחינת חוה הנ”ל, שהיא בשר מבשרו, בבחינות בשר קדש (חגי ב): וזה בחינת נחש שפתה לחוה והטיל בה זהמא, שהוא הרוח־ סערה, הרוח־שטות, אשת כסילות (משלי ט), והולך ומפתה את הרוח־הקדש, שהוא לשון־הקדש, אשה חכמה, בבחינת חכמות נשים (משלי יד), ומטיל בה זהמא. וזה בחינת (בראשית ד): לפתח חטאת רובץ. לפתח – הינו פתחי פיך של לשון־ הקדש, שהחטאת הזה רובץ לינק ממנו: