# ח

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/19/8/

וכל חכם פשוט [פרוש, שהוא חכם לבד, אף־על־פי שאינו צדיק] יכול לידע האותיות שבו נברא הדבר הזה שאוכל, כי מי שיודע הכח של מתיקות ומרירות, חריפות ומליחות, שזה מרכך וזה מקשה, זה מגדיל וזה מקטין, זה מכוץ וזה מרחיב, ויודע התחלקות האותיות, שנחלקין לשלש אמות אמ”ש ושבע כפולות ושנים־עשר פשוטות, ויודע האותיות השיכים לכל ספירה וספירה, ויודע כח של כל ספירה, שזה רך וזה קשה וכו’, אזי, על־ידי שטועם איזה דבר או רואה איזה דבר, הוא יודע ומבין הצרופי אותיות שבו נברא זה הדבר.

כי כל דבר נשתנה בטעמו וריחו ותמונתו – הכל לפי צרופי אותיות של לשון־ הקדש, ששקל הקדוש־ברוך־ הוא בחכמתו וברצונו הפשוט, כך וכך אותיות שיברא בהם דבר זה, וכך וכך אותיות שיברא בהם דבר זה. וזה בחינות חסרות ויתרות ונקדות שיש בהתורה, שהכל לפי המשקל, שגורעין ומוסיפין לפי המשקל, שצריך לגרע לפעמים או להוסיף לפעמים איזה אות או נקדה כדי לכון המשקל של כח ה’ – הכל לפי חכמתו ורצונו, כי כן חיבה חכמתו ורצונו יתברך, שישקל כך וכך אותיות ונקדות, ויברא בכח הזה ואותיות ונקדות אלו הדבר הזה, כדי שיהיה לו טעם הזה וריח הזה ותמונה הזאת. וכן שקל כך וכך אותיות ונקדות אחרות, וברא בהם דבר אחר, כדי שיהיה לו כח וריח וטעם ותמונה אחרת כפי אותן האותיות. וכן בכל דבר שבעולם. ומי שהוא חכם לבד יכול להבין כל זאת בחכמתו, שידע האותיות שיש בכל דבר כנ”ל. אבל שירגיש ויתענג רק מהצרופי אותיות, בבחינת: ויאכל וישת כנ”ל, זה אי אפשר כי־ אם למי שהביא שלמות בלשון־הקדש, והביא התנוצצות חדש בלשון־ הקדש של כל דבר, הינו בהאותיות שיש בכל דבר, זה יכול לקים: ויאכל וישת, כנ”ל.

[פרוש, כי על־ידי חכמה לבד יכולין לידע האותיות שיש בכל דבר, כשיודעין כל הנ”ל. דהינו, למשל, כשרואה דבר שטעמו מתוק, ויודע, שמתיקות – כחו לרכך, ויודע מאיזה ספירה נמשך זה הכח של המתיקות והרכוך, כגון מספירת חסד, ויודע איזה אות מעשרים ושתים אותיות שיך לספירת חסד – אזי יודע שאותו האות מלבש בדבר הזה, וכן כיוצא בזה בכל הדברים שבעולם וכנ”ל. אבל אף־על־פי שהוא חכם גדול כל־כך, שיודע כל זאת בברור, שיודע האותיות שיש בכל דבר (שצריכין לזה להיות בקי גדול מאד בכל חכמת האמת, שהוא חכמת הקבלה, ובכל חכמת הטבע והיסודות, כמובן למשכיל, שאי אפשר לידע כל זאת, כי־אם חכם גדול מאד בקבלה ובשאר חכמות), אף־ על־פי־כן יכול להיות, שאכילתו ושתיתו ותענוגיו יהיו עדין מגוף הדבר, ולא מהתנוצצות האותיות, כי לזכות שיהיה כל תענוגיו רק מהאותיות שבכל דבר, זה אי אפשר כי־אם כשזוכה לשלמות לשון־הקדש, דהינו כשזכה לשבר תאות המשגל לגמרי ולהשלים את הלשון־ הקדש, עד שהביא התנוצצות חדש בלשון־הקדש, דהינו בהאותיות שיש בכל דבר. זה הצדיק שאוחז בזה, הוא דיקא זוכה לזה, שאינו מרגיש שום תענוג משום דבר: אכילה ושתיה ושאר התענוגים שבעולם, כי־אם מהתנוצצות האותיות שיש בכל דבר. אשרי לו].

וזה בחינת (תהלים כ): ומציון יסעדך – שיהיה סעדתך, הינו האכילה ושתיה וכל התענוגים, מציון וסימן האותיות, המצינים ומסמנים בכל דבר, כי הטעם והריח והתמונה הוא ציון וסימן על האותיות שיש בדבר הזה. וזה: ישלח עזרך מקדש. עזרך זה בחינת (בראשית ב): אעשה לו עזר. בחינת חוה, הינו לשון־הקדש כנ”ל. וזה: מקדש – בחינת לשון־הקדש. וזה: ישל’ח עזר’ך מקד’ש – סופי־תבות חשך, הינו בחינת תרדמה, שהוא בחינת תרגום, שעקר שלמות לשון־ הקדש על־ידי התרגום כנ”ל. וכשיש לו שלמות הזה, על־ ידי־זה: ומציון יסעדך כנ”ל: