# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/2/4/

ועל־ידי מה זוכה לבחינת משפט – על־ידי צדקה, שעל ידי צדקה אוחזין במדת המשפט, כמו שכתוב (דברים לג): צדקת ה’ עשה ומשפטיו, וכמו שכתוב (תהלים צט): משפט וצדקה ביעקב וכו’, כי צדקה הוא על־ידי משפט, כמו שכתוב (שם עה): אלהים שפט, זה ישפיל וזה ירים – שמוריש לזה ומעשיר לזה. וכשנותן צדקה הוא בבחינת זה ישפיל, שמחסר ממונו, ובבחינת וזה ירים, שמעשיר לעני. נמצא, שאוחז על־ידי־ זה במדת משפט. ובשביל זה צריך להפריש צדקה קדם התפלה (ב”ב דף י. ובשו”ע או”ח סי’ צ”ב ס”י), כדי שיוכל לכלכל דבריו במשפט, שיהא קולע אל השערה ולא יחטא: וזה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (ב”ב קכג.): למה נתן יעקב את הבכורה ליוסף. בשביל שכלכל אותו. משל לבעל־הבית, שגדל יתום בתוך ביתו וכו’, כמו שכתוב (בראשית מז): ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו לחם לפי הטף. כמו (יחזקאל כא): הטף אל דרום (לשון דבור). לפי הטף, הינו שהיה שגורה תפלתו בפיו על־ידי הצדקה, ועל־ידי הצדקה שעשה, נתן לו יעקב, שהוא בחינת משפט, את הבכורה, שהוא בחינת תפלה, כמו שכתוב: ואני נתתי לך שכם. אני דיקא, שהוא בחינת משפט: