# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/2/6/

וצריך כל אחד לכון בתפלתו, שיקשר עצמו לצדיקים שבדור, כי כל צדיק שבדור הוא בחינת משה משיח, כמו שמצינו שהצדיקים קורין זה לזה משה, כמו: משה, שפיר קאמרת. ומשה זה בחינת משיח, כמו שכתוב (שם): עד כי יבא שילה, דא משה משיח.

וכל תפלה ותפלה שכל אחד מתפלל, הוא בחינת איבר מהשכינה, שהם איברי המשכן, שאין שום אחד מישראל יכול לאעלא שיפא בשיפא כל חד לדוכתה אלא משה בלחוד. בשביל זה צריך להביא ולקשר כל התפלות לצדיק הדור, כמו שכתוב (שמות לט): ויביאו את המשכן אל משה, והוא יודע לאעלא שיפא בשיפא ולעשות אותה קומה שלמה, כמו שכתוב (שם מ): ויקם משה את המשכן:

וכל התורה שאדם לומד לשמר ולעשות, כל האותיות הם ניצוצי נשמות, והם נתלבשים בתוך התפלה, ונתחדשים שם בבחינת עבור*.

* כמובא בגלגולים, שכל הנשמות באים בתוך המלכות בבחינת עבור ונתחדשים שם:

וזהו (תהלים יט): השמים מספרים כבוד אל, הינו התורה, שהוא אש ומים, הינו בחינת הנשמות, ובאים בתוך התפלה, שהוא בחינת כבוד אל, כמו שכתוב (תהלים סו): שימו כבוד תהלתו, בחינת: ותהלתי אחטם לך. והנשמות עם התפלה הנקראת כבוד, על שם שהיא מלבשת* אותנו, כי רבי יוחנן קרא למאנה מכבדותא, ועל־ידי־זה נקראת כבוד אל, והן מאירין זה לזה: הנשמות מאירין להתפלה בבחינת העלאת מין נוקבין, והתפלה מאירה להנשמות בבחינת חדושין, שהיא מחדשת אותם בבחינת עבור, והנשמות המלבשין בתפלה המובאות לצדיק שבדור הם בבחינת (תהלים מה): בתולות אחריה רעותיה מובאות לך:

בבא בתרא (ע”ג:):

אמר רבה בר בר חנה: זמנא חדא הוה קאזלינן בספינתא, וחזינן ההוא כורא דיתבא לה חלתא אגבה, וקדחה אגמא עלוה. סברינן יבשתא הוא, וסלקינן ואפינן ובשלינן אגבה, וכד חם גבה אתהפיך. ואי לאו דהוה מקרבא לספינתא הוה טבעינן:

רשב"ם: דיתבא חלתא אגביה, שהיה חול נקבץ על גבו: וקדח עשבים על החול: וסברינן יבשתא היא איי הים היא

וזה שאמר רבה בר בר חנה: חזינן להאי כורא וכו’. כי בגלותנו, כביכול, הקדוש־ ברוך־הוא בהסתרת פנים, כמו שכתוב (תהלים ל): הסתרת פניך. שהוא בחינות רחמים, ופנה ערף, שהוא בחינות דין. וכל תפלותינו ובקשתנו על זה שפנה ערף אלינו, שיחזר את פניו, כמו שכתוב (שם פו): פנה אלי. וכמו שכתוב (במדבר ו): יאר ה’ פניו.

וכשאנו רואים ארך הגלות, ובכל יום אנחנו צועקים אליו ואינם נושעים, ויש מעמנו בני־ישראל, שטועים חס ושלום בלבם, שכל התפלות הם לריק. אבל באמת כל התפלות, הצדיקים שבכל דור ודור הם מעלים אותם ומקימים אותם, כמו שכתוב: ויקם משה את המשכן. ומעלין כל שיפא ושיפא לדוכתה, ובונין קומתה של השכינה מעט מעט, עד שישתלם שעור קומתה, אז יבוא משיח, דא משה, וישלים אותה ויקים אותה בשלמות.

וזה פרוש חזינא להאי כורא – הוא בחינת צדיק הדור, הנקרא דג, זה בחינת משה משיח. דיתבא לה חלתא אגבה – הינו התפלות, שאנו מתפללים על זה שכביכול פנה ערף אלינו. יתבא לה – הינו ויביאו את המשכן אל משה, כי צריך להביא ולקשר את התפלה להצדיק שבדור. וקדחי עלה אגמא – הינו הנשמות הבאים עם התפלה, בחינת בתולות אחריה רעותיה וכו’, כי הנשמות הן נקראין עשבין, כמו שכתוב (יחזקאל טז): רבבה כצמח השדה נתתיך.

וסברינן יבשתא הוא – הינו שהתפלות אינם עושים פרות. אבל באמת אינו כן, אלא סלקינן ואפינן ובשלינן – הינו כל התפלות סלקינן ועולין, וכל מה שמרבין בתפלה, נבנה השכינה ביותר ומכינה את עצמה לזווג. וזה אפינן ובשלינן – כי אפיה ובשול הם הכנה לאכילה, לבחינת זווג, כמו שכתוב (בראשית לט): כי אם הלחם אשר הוא אוכל. כשישתלם קומה של כל השכינה, הינו על־ידי רב התפלות, יכמרו רחמיו, ויתהפך מדת הדין למדת הרחמים.

וזה כד חם – הינו כאשר יכמרו רחמיו. גבה אתהפך – הינו שיתהפך מדת הדין למדת הרחמים. ואי לא הוי מקרבינן לספינתא – הינו למעני למעני אעשה זאת (ישעיה מח). כדאיתא במדרש (ויקרא פ’ כז): מי הקדימני ואשלם לו, מי עשה לי מזוזה קדם שנתתי לו בית וכו’. נמצא, שכל המעשים טובים שלנו וכל התפלות, הכל מאתו, ואין ראוי לחשב לקבל שכר על שום דבר, ואף־על־פי שנראה שעל־ידי תפלתנו ותורתנו יהיה הגאלה, אף־על־פי־כן צריכין אנחנו לחסדו, שבחסדו יגאל אותנו. וזה אי לא מקרבינן לספינתא – זה בחינת חסד, כמו שאמרו חכמינו ז”ל: הספנין רבן חסידים, אי לא חסדו טבעינן חס ושלום בגלות:

וזה פרוש: אמר אל הכהנים – בחינת תפלה, כמו שכתוב (דברים כו): את ה’ האמרת היום. כהנים הם בחינת תורה, בחינת נשמות כנ"ל, כמו שכתוב (מלאכי ב): כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה וכו’. אהרן – בחינת משפט, כמו שכתוב (שמות כח): ונשא אהרן את משפט בני־ישראל. כי צריך להביא כל התפלות לבחינת משה משיח, והוא יקים* את המשכן. וזה פרש רש”י: להזהיר הגדולים על הקטנים, הינו צדיק הדור, שהוא בחינת משה מאור הגדול, יזהיר ויאיר את התפלה, שהיא בחינת מאור הקטן. ולנפש לא יטמא בעמיו – הינו על־ידי שמירת הברית כנ”ל. כמובא בזהר: עקרא דיצרא בישא על עריין, והיא עקרא דמסאבותא. וכשישמר את הברית, זוכה לבחינת תפלה כנ”ל, וזוכה לבחינת תהלתי אחטם לך, כי עקר הריח תלוי בטהרה, כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (סוטה מח.): משבטלה הטהרה, בטלה הריח, כמבאר מעשה בגמרא (שם מט.), שאמר: ריחא דחנוניתא אני מריח. אמר לה: בני, טהרה יש בך: