# א

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/20/1/

דע, שיש נשמה בעולם, שעל־ידה נתגלה באורי ופרושי התורה, והיא מסבלת ביסורין. פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה, כי כך דרכה של תורה (אבות פ”ו). וכל מפרשי התורה הן מקבלין מזאת הנשמה, וזאת הנשמה, כל דבריה כגחלי אש, כי אי אפשר לקבל ולשאב מימי התורה, אלא מי שדבריו כגחלי אש, בבחינת (ירמיה כג): הלוא כה דברי כאש. וכשהנשמה הזאת נופלת מבחינת: הלוא כה דברי כאש. ואין דבריה כגחלי אש, ודבריה נצטננין – אזי נסתלקת, וכשנסתלקת, אזי נסתלק באורי התורה הנמשכת על־ידה, ואזי כל מפרשי התורה אין יכולין להשיג שום באור התורה, ואז נתעורר מריבה על הצדיקים. כי עקר המחלקת שבעולם נעשה על־ידי הסתלקות באורי התורה, כי הבאור הוא תרוץ על קשיות ומריבות.

וזה בחינת (במדבר כ): מדבר צין, שהוא בחינת דבור מצנן, ששם מתה מרים, בחינת הנשמה הסובלת מרירות השעבוד על התורה, ואז נסתלק הבאר, הינו בחינת באורי התורה, ואז: וירב העם עם משה. הינו בחינות המריבה שנתעורר כנ”ל. ואלו מפרשי התורה נקראים בשביל זה מורים, מחמת שמקבלים על־ידי הנשמה הנ”ל, המכנה בשם מרים. גם הם מורים את מוריהם, כמאמר: ומתלמידי יותר מכלם (תענית ז). וזה שאמר להם משה: שמעו נא המורים: