# י

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/20/10/

ולפעמים גם זה הכח אין להם, ואין להם כח לא לענש כנ”ל, ולא לענש בדיניהם כנ”ל, ולא להביא מרך בלבבם, ואין להם כח אלא להשתיק אותם בלבד, שלא לדבר סרה בפנינו, כדי שלא יכנסו דבריהם באזני המון־עם. ולפעמים גם זה הכח אין להם – הכל לפי מעוט הקדשה:

וזהו: וישלח משה מלאכים אל מלך אדום (שם בפ’ הנ”ל). מלאכים, הנ”ל. מלך אדום – כנ"ל. כה אמר אחיך ישראל – הינו המלאכים האלו נתהוו ממאמרות טהורות של ישראל כנ”ל, בבחינת: יתן אמר המבשרות צבא רב. אתה ידעת את התלאה אשר מצאתנו, וירדו אבתינו מצרים. אתה ידעת – דיקא, כי כל הענשים על־ ידו, ובפרט גלות מצרים, שהיה על פגם הברית, כידוע, ועל פגם הברית חרב בא, בבחינת (ויקרא כו): חרב נוקמת וכו’, והוא ממנה על חרב כנ”ל.

וירעו לנו המצרים, ונצעק אל ה’ אלקינו, וישלח מלאך – פרשו חכמינו זכרונם לברכה: זה משה. ויצאנו – כי פגם הברית הוא פגם הדעת, בבחינת (בראשית ד): וידע אדם. והקול הוא מעורר הדעת, בבחינת הקול מעורר הכונה.

ובשביל זה: ונצעק וכו’, וישמע את קלנו, והקול מעורר הדעת. וישלח מלאך – זה משה, בחינת דעת, ועל־ידי התגלות הדעת כתקונו, אז: ויצאנו. ובשביל זה אומרים את ההגדה בקול רם, כי הגאלה היתה על־ידי קול, בבחינת: וישמע את קולנו, ובשביל זה נקראת בשם "הגדה", להורות על תקון הברית, בבחינת (דברים ד): ויגד לכם את בריתו. ועקר המצוה ביין, להורות על תקון הדעת, בבחינת: בחמרא וריחני פקחין (סנהדרין ע), ובבחינת: תירוש – זכה נעשה ראש (שם), הינו דעת. אעברה נא בארצך – שרצו לילך לארץ־ישראל דרך כחות של אדום כנ"ל, לקבל ממנו כח לענש את הרשעים בחרבא וקטלא, כדי שיוכלו לילך בדרך המלך, מלכו של עולם, ולא בשביל תענוגי העולם הזה.

וזה: לא נלך בשדה וכרם ולא נשתה מי באר – זה בחינת תענוגי העולם הזה. כל זה אין רצוננו, אלא רצוננו: דרך המלך נלך – כדי שלא ימנעו אותנו הרשעים מלילך בדרך מלכו של עולם. ויאמר אליו אדום, לא תעבר בי, פן בחרב אצא לקראתך – כל זאת מחמת מעוט כח הקדשה כנ"ל. וזהו: ואנחנו בקדש, עיר קצה גבולך – הינו מחמת שהקדשה כל־כך במדרגה פחותה, שהוא בגבול הטמאה נוגעת, ובשביל זה: ויאמר לא תעבר בי וכו’. כי מי שהוא במדרגה תחתונה, אין להתגרות ברשעים, כי צדיק ממנו בולע (ב”מ דף עא.).

ויאמרו אליו במסלה נעלה – בחינת מסלות בלבבם (תהלים פד), להביא מרך בלבבם. ואם מימיך נשתה – מימיך זה בחינת משפט, בבחינת (עמוס ה): ויגל כמים משפט. הינו כי לפעמים צריך לכף את הרשעים במשפטיהם. ונתתי מכרם, תרגומו: את דמיהון, הינו השחד שמקבלין, וצריך לתן להם ממון כדי להוציא משפט מן העקול ברצונם. רק אין דבר, ברגלי אעברה – אני רוצה לילך ולעבר בכחך כדי להשתיק את הרשעים, כדי שלא יכנסו דבריהם ברגלי, הינו המון־ עם, המכנים בשם רגלין, כמו (שמות יא): וכל העם אשר ברגליך.

ויאמר לא תעבר – וכל זה הוא מחמת מעוט הקדשה כנ”ל, כי צריך לשפך תפלתו קדם התורה ולקשר את עצמו עם הנפשות השומעים, ועל־ידי־זה נתוסף קדשה יתרה למעלה, בבחינת (משלי יד): ברב עם הדרת מלך. ולפי רבות הקדשה, כן רבוי הארת התורה, ולפי רב הארת התורה, כן נתרבו כחות המלאכים, ולפי כחות המלאכים, כן יכול לענש את הרשעים מוציאי דבה:

וזה פרוש פרקא תליתאה: תשעה תקונין יקירין אתמסרו לדקנא, הינו לזקן היושב בישיבה לדרש, נמסר לו תשעה בחינות הנ"ל: א.קח את המטה כנ”ל. ב.והקהל את העדה כנ”ל – להכניע רעתם כנ”ל. ג.ודברתם אל הסלע – בתחנונים כנ”ל. ד.לעיניהם – שיקשר עמהם כנ”ל. ה.להמשיך דבורי אש כנ”ל. ו.להמשיך תורה כנ”ל. ז.בריאת המלאכים כנ”ל. ח.לקבל כח מאדום להכניע את השונאים כנ”ל. ט.לבוא לארץ־ישראל כנ”ל. ואלו תקונין דאתמסר לזקן הדורש: כל מה דאתטמר ולא אתגליא – רמז על נשמת בחינת מרים שנסתלק כנ”ל. אשתכח, פרוש, אשתכח עכשו על־ידי זקן הזה כל מה שהיה משתכח על־ידי נשמה שנסתלק. ועכשו מסדר והולך תשעה תקונין:

תקונא קדמאה: נימין על נימין מקמי פתחי דאדנין עד רישא דפומא. נימין – בחינת שערות, בחינת שערי ציון (תהלים פז), בחינת מטה עזך ישלח מציון כנ”ל. מקמי פתחי דאודנין – הינו קדם ששמעו אם יכולין לקבל, עד רישא דפמא, פתחו פיהם ואמרו: נעשה. וזהו (כתובות קיב): דקדמי פמיכו לאדניכו. תקונא תנינא: מרישא האי לרישא אחרא – הינו להכניע רעתם כנ”ל, ובזה מוציא אותם מתחת רשות דסטרא־אחרא, ומכניס אותם תחת רשות הקדשה, וזהו: מרישא האי לרישא אחרא.

תקונא תליתאה: אשתכח מתחות תרין נוקבין ארחא מליא דלא אתחזיא – הינו בחינת חטם, בחינת: ודברתם אל הסלע כנ”ל, בחינת (ישעיה מח): ותהלתי אחטם־לך. ארחא מליא – כי אין מחסור ליראיו (תהלים לד), וזה מליא. ויראה היא בחינת תפלה, בחינת (משלי לא): יראת ה’ היא תתהלל. בחינת חטם, בחינת (ישעיה יא): והריחו ביראת ה’. דלא אתחזיא – כי צריך להקטין את עצמו, ולא יתלה בזכותו כנ"ל, בבחינת (משלי כה): אל תתהדר לפני מלך.

תקונא רביעאה: עלעין אתחפין מהאי גיסא ומהאי גיסא – הינו בחינת התקשרות עם נשמותיהם, והם מחפין אותו מכל צד. תקונא חמישאה: אתחזין תרין תפוחין סמקין כורדא. תפוחין – זה בחינת מפתחי הלב שנפתחים, שנכמר רחמי לב העליון ונשפע דבורים חמים, דבורי אש, בחינת סמקא כורדא כנ”ל. תקונא שתיתאה: בחד חוטא תלין, אכמין תקיפין עד חדווי – זה בחינת המשכת התורה כנ”ל, שהם בחינת (ש”ה ה): תלתלים שחורות כעורב, שהם תלי תלים של הלכות (עירובין כא:), הנמשכים עד חדווי, עד מעוי, בבחינת (תהלים מ): ותורתך בתוך מעי.

ותלין בחד חוטא – בבחינת (שם נ): וסביביו נשערה מאד, שהקדוש־ברוך־הוא מדקדק עם הצדיקים כחוט (יבמות קכא), וכשפוגמים כחוט השערה, אזי אין כח בידם להמשיך אלו הלכות הנ”ל. תקונא שביעאה: שפון סמקא כורדא אתפנון – הינו בריאת מלאכים כנ”ל, בבחינת (שם לג): וברוח פיו כל צבאם. סמקא כורדא, בבחינת (שם קד): משרתיו אש לוהט. תקונא תמינאי: זעירין נחתין בגרונא ומחפין קדלא – הינו לקבל כח מאדום להכניע אויבים הפונים ערף. זעירין – זה בחינת כח אדום, בחינת (עובדיה א): קטן נתתיך בגוים.

נחתין בגרונא בחינת חרב הנ"ל, בחינת (תהלים קמט): רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות. תקונא תשיעאה: רברבין וזעירין נחתין בשקולא – הינו בחינת ארץ־ישראל, שנחלקה לשבטים, שהם בחינת: חיות קטנות עם גדולות (שם קד). באלין אשתכח גבר תקיף – הינו כשבא לבחינת ארץ־ ישראל, אזי נקרא גבר תקיף, כי קדם שבא לבחינת ארץ־ ישראל, אזי: אל יתהלל חוגר כמפתח (מלכים–א כ). אבל אחר־כך, כשנוצח, אז נקרא איש מלחמה:

התורה הזאת נאמרה בראש־השנה על פסוק (תהלים פט): אשרי העם ידעי תרועה, אך לא זכינו לקבל מכתיבת ידו הקדושה באור זה הפסוק על־פי התורה הנ”ל. גם קדם שאמר התורה הזאת, ספר איזה זמן מקדם מעשה נוראה, שראה במקום שראה, בהקיץ או בחלום, ואמר שהתורה ט’ תקונין הנ”ל היא פרוש על המראה הנוראה הזאת שספר. ואם ירצה השם, עוד חזון למועד לבאר דברים אלו במקום אחר בעזרת השם יתברך: