# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/20/4/

וזהו החלוק בין הלומד מתוך הספר ובין השומע מפי החכם עצמו, כי השומע מפי החכם עצמו, בודאי נתקשר נשמתו עם נשמת החכם בשעת תפלתו כנ”ל, ויש לזה האדם חלק בבאור הזה, כי על־ידי התפלה נתוסף קדשה למעלה, וכל תפלה היוצאת מהרבה נשמות, היא מוספת קדשה למעלה ומעוררת ביותר לב העליון כנ”ל, ולב העליון שופך מימי הבאור ביותר. הכל לפי רב אנשים, כן יותר קדשתו, בבחינת (תהלים כב): ואתה קדוש יושב תהלות ישראל – על־ידי תהלות ישראל נתוסף קדשתו.

גם כל אלו האנשים העומדים בשעת הדרוש, נכנע רשעתם על־ידי הטוב שבחכם הדורש. ולפי ההכנעה, כן נכנעים האויבים, הינו הקלפות השוכנים סביב לב העליון, בבחינת (יחזקאל ה): זאת ירושלים שמתיה בתוך הגוים. והיא לב, בבחינת (ישעיה מ): דברו על לב ירושלים:

וזה בחינת מטה, שאמר הקדוש־ברוך־הוא למשה: קח את מטך והקהל את העדה. מטה זה בחינת ממשלת וכח הצדיק, שנעשה על־ידי עבודתו, שעל־ידו נכנעים כל האויבים, הן למטה הן למעלה. וזהו (תהלים קי): מטה עזך ישלח ה’ מציון. הינו המצוות ומעשים טובים, שהן ציונים לדברים עליונים, שמהם נעשה מטה עז להכניע אויבים, וזה: רדה בקרב איביך. נמצא, מי שהוא אצל החכם בשעת באור התורה, נמצא שנכנע הרע שלו כנ”ל:

וזהו: שפכי כמים לבך נכח פני ה’ (איכה ב). פני ה’ זה בחינת באורי ודרושי התורה, כמו (ויקרא יט): והדרת פני זקן. זקן זה הדרת־פנים, והם שלש־עשרה תקוני דקנא, והם שלש־עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן, שצריך לשפך שיחו ותפלתו קדם שממשיך באורי התורה כנ”ל. וזהו: ויפלו על פניהם – כששמעו המריבה, הבינו שעל־ידי באורי התורה, שהם בחינת פנים כנ”ל, מחמת הנפילה הנ”ל, מחמת זה התחיל המריבה: