# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/20/5/

וכשמתפלל קדם הדרוש, צריך להתפלל בתחנונים, ויבקש מאת הקדוש־ברוך־ הוא מתנת־חנם, ולא יתלה בזכות עצמו, אף־על־פי שעכשו נתעורר מטה עזו של עבודתו, אין זה המטה כדי להתגאות, אלא כדי להכניע הרע שבעדה, כי ברבים יש בהם טובים ורעים, וצריך להכניע הרע שברעים כנ”ל. אבל לפני השם יתברך יעמד כדל וכרש, וידבר תחנונים, ולא יתלה בשום זכות. וזהו (דברים ג): ואתחנן אל ה’ בעת ההוא לאמר – שצריך לדבר תחנונים בשעה שרוצה לומר, הינו קדם הדרוש:

וזהו טעות שטעה משה, שהקדוש־ברוך־הוא אמר למשה: קח את המטה והקהל את העדה ודברת אל הסלע לעיניהם, שיקח ממשלת עזו, שיש לו ממצוות וממעשים טובים שלו. והקהל את העדה – כי בשעת הקהל, שיש בהם גם רעים, צריך מטה עז כדי להכניע רשעתם כנ”ל, ואחר־ כך: ודברת אל הסלע לעיניהם – אין דבור אלא נחת (שבת סג. ומ”ר שה”ש סמוך לסופו. וע’ זוהר תצא רעט: ודברתם אל הסלע וכו’ בדבור ופיוס וכו’) – שישפך שיחו ותפלתו בתחנונים כדל וכרש. אל הסלע, הינו לב העליון כנ”ל. לעיניהם – דיקא, שיהיה הקהל בשעת מעשה, כדי שיקשר את עצמו עם נשמתם כנ”ל. והוא לא כן עשה, שזכר טובו וצדקתו בשעת תפלתו, שלא השתמש עם המטה בשביל הקהל, אלא השתמש עם המטה בשעת תפלתו. וזה בחינת: וירם משה את ידו. ידו זה תפלתו, כמו שכתוב (שמות יז): ויהי ידיו אמונה. תרגומו: פרישן בצלו – שהרים את תפלתו, ולא קשר את עצמו עם הקהל. ויך את הסלע במטהו פעמים – כביכול, הכה צור ויזובו מים (תהלים עח) – שהכה לב העליון, כמו שלוקחין איזה דבר בכח ובאנס, כי בא בכח מעשיו הטובים. וזהו הכאת הסלע פעמים: הכאה אחת – שלקח באורי התורה בכח ובאנס, ולא בקש מתנת חנם כנ"ל. והכאה אחת – כי מי שדוחק את השעה, שעה דוחקתו (ברכות סד. ועירובין יג:). ונסתלק קדם זמנו, ועל הסתלקותו – השכינה, שהיא הלב הנ”ל, היא מיללת ובוכה עליו. וזהו: פעמים – כי מתו משה ואהרן על־ידי הכאה, כמו שכתוב: המה מי מריבה וכו’.

ובשביל זה אין לאדם לדחק את עצמו על שום דבר, אלא יבקש בתחנונים, אם יתן לו השם יתברך – יתן, ואם לאו – לאו. וזהו: יען לא האמנתם בי, הינו התפלה כנ”ל, שהרים תפלתו מתפלת הקהל, שלא קשר את עצמו עם הקהל, והתפלה היא אמונה, כמו: ויהי ידיו אמונה. להקדישני לעיני בני ישראל – להקדישני דיקא, כי על־ידי התפלה של רבים נתקדש השם יתברך כנ”ל. לכן לא תביאו וכו’ אל הארץ – רמז על הסתלקותו, כי הקדשה גם־כן נתוסף למעלה בשעת פטירת הצדיק, כידוע. נמצא, מה שנחסר על־ידם נשלם על־ידם: