# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/21/6/

וזה טעם רק של החליצה, שנאמר (דברים כה): וירקה בפניו – בפניו דיקא, כי זה הולך בלא זרע, ולא הניח ברכה אחריו, שימשיכו שכל הפנים בעולם על־ידי מעשיהם הטובים, ואחיו אינו רוצה להקים שם אחיו המת, ואינו רוצה ליבם אותה, בשביל זה: וירקה בפניו, כי אין רוצה להמשיך נשמת המת בעולם, שיוכל לתקן אור הפנים. ובזה הרק נראה לפעמים פני המת – פני המת דיקא, ובזה הרק הוא נכלם, ועקר הבושה הוא בפנים, וזה על שלא רצה להקים שם אחיו המת:

וזה בחינת: ואביה ירק ירק בפניה, הלא תכלם שבעת ימים (במדבר יב) – שבעת ימים דיקא, הינו בחינת שבעה עננים הנ"ל, שעל־ידם מאיר פני המנורה. והוא לא רצה להקים שם אחיו המת, על־כן: וירקה בפניו, והינו בשת־פנים. וזה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (יבמות פ' ר"ג): היבמה נקנית במאמר – זהו הפך הבשת, בחינת (תהלים כט): כלו אומר כבוד, הפך של: תכלם שבעת ימים.

ומרים, שפגמה בכבוד משה, שהוא בחינת שפע אלקי, בבחינת (שמות לד): כי קרן עור פניו. ופגמה בבחינת שבעת הנרות, כי הוא היה ענו, שפל וסבלן, ולא חרה אפו על בזיונו, וזה בחינת חטם בשלמות. וכתיב בה (במדבר יב): פה אל פה אדבר בו – זה בחינת פה. וכתיב בה (שם): ותמונת ה’ יביט – זה בחינת עינים. וכתיב בה (שם): בכל ביתי נאמן הוא – זה בחינת אדנין, בחינת (משלי יא): נאמן רוח מכסה דבר, כמובא בזהר (אד”ר קכח:). בשביל זה נצטרעה, ומצרע דא סגירו דנהורא עלאה (זוהר תזריע מט:), הינו אור הפנים הנ”ל, וכתיב בה: תסגר מחוץ למחנה שבעת ימים.

וזה שבקש אהרן: אל נא תהי כמת אשר בצאתו מרחם אמו ויאכל חצי בשרו – כי על־ידי סגירו דנהורא עלאה היא בבחינת מת, כי מצרע חשוב כמת (נדרים סד:). אשר בצאתו מרחם אמו – זה בחינת יבום, שעל־ידי היבום אתתה אמה, שאשתו נעשית לו אם. ויאכל חצי בשרו – הינו שאין לו בת־זוג, כי הבעל ואשתו הם תרי פלגא גופא, ועכשו, שאשתו היא אמו, נמצא שנאכל חצי בשרו, ואין לו בת־זוג.

[פרוש, כי מי שמת בלא בנים, אזי אשתו צריכה להתיבם, ועל־ידי היבום נתגלגל המת בהבן הנולד מאשתו, שנתיבמה לאחיו, כמבאר בסבא (משפטים ק:): אתתה אמה, הינו שהוא צער וענש גדול להמת, שאשתו נעשית לו אם, כי עכשו מכרח להיות נולד מאשתו, ואשתו נעשית לו אם. ומחמת זה, בן היבמה הזה, שנולד מהיבום, אי אפשר לו למצא זווגו כי־אם ברחמים גדולים (כמובא (זוהר לך לך צב), שעליו נאמר: פן יקדמנו אחר ברחמים, עין שם), כי זה בן היבמה, שבאמת הוא בעלה של היבמה, ואשתו נעשית לו אם – אין לו בת־זוג, מאחר שבת־זוגו נעשית לו אם. וזהו שפרש רבנו ז”ל, שבקש אהרן על מרים, שפגמה בשכל הפנים, שזהו הפגם של המת בלא בנים כנ”ל, שלא תהא נענשת, חס ושלום, בענש היבום. וזהו: אל נא תהי כמת אשר בצאתו מרחם אמו – שלא תהיה כמת בלא בנים, אשר מכרח לצאת שנית בגלגול מרחם אמו, הינו שאשתו נעשית לו אם, אשר מחמת זה: ויאכל חצי בשרו. הינו חצי גופו נאכל, הינו שאין לו בת־זוג כנ”ל, שהיא חצי בשרו, פלג גופו כנ”ל]: