# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/21/7/

ולפעמים יש, שהמחין והשפע אלקי הוא בהעלם, בבחינת עבור, ואז יפה צעקה לאדם – בין בתפלה בין בתורה – כשנתעלם המחין. כי העלם, הינו עבור, זה בבחינת: (דברים לב) צור ילדך תשי. כמו (ישעיה לז): וכח אין ללדה. כמו אשה שתשה כחה מלילד, ובשעה שהיא כורעת לילד ראמת שבעין קלין, כמנין תבות שבמזמור “יענך”, ואז מולדת (זוהר פנחס רמט:). והשבעין קלין הן בחינת שבעה קולות שאמר דוד על המים, שכל אחד כלול מעשר.

והצעקה, שאדם צועק בתפלתו ובתורתו, כשנסתלקין המחין בבחינת עבור, אלו הצעקות הן בחינת צעקת היולדת, והקדוש־ברוך־הוא, שהוא יודע תעלומות של המחין איך נתעלמו, הוא מאזין צעקתנו. והצעקה הוא במקום צעקת השכינה, כאלו השכינה צועקת, ואז מולדת המחין. וזה בחינת הקול מעורר הכונה, הינו המחין. וזה בחינת: תכלם שבעת ימים. שבעת ימים זה בחינת שבעה קולות של דוד כנ”ל, שהם שבעין קלין הנ”ל, שצריך לצעק כדי להוציא אור הפנים הנ”ל מהעלם אל הגלוי, והגלוי זה בחינת לדה, ואז, אחר הלדה, דם נעכר ונעשה חלב (בכורות ו:). וזה בחינת תכלם, כי הכלמה – אזל סמקא ואתי חורא (ב”מ נח:), הינו דם נעכר ונעשה חלב. וזה: צ’ור י’לדך ת’שי – ראשי־תבות של צ’עקתנו י’ודע ת’עלומות כנ"ל, וזה תשי – ראשי־ תבות של ת’כלם ש’בעת י’מים: