# א

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/22/1/

דע, שיש חותם, ויש חותם בתוך חותם. חותם הוא, כי יש מוכיחי הדור, והם בחינות רגלין, ונקראים רגלין, על־ שם שהם למודי ה’, הינו שלומדין, כביכול, את ה’, שנותנין לו עצות, והם הולכים בשליחותו לישראל להוכיחם ולהחזירם להשם יתברך, ועל־שם זה נקראים בחינות רגלין, על־שם העצה, כמו שפרש רש”י (שמות יא) על "וכל העם אשר ברגליך": ההולכים אחר עצתך. ועל־ שם ההליכה, שהולכים בשליחותו להוכיח כנ"ל. וכשהשם יתברך גוזר גזר־דין בעולם, והדין הוא התורה, כי צריך להיות דין תורה, ומחמת שהם למודי ה', הוא מתיעץ עמהם, ומגלה להם הדין־תורה, שנגזר על הדור, והם מכסים זה הדין־תורה וחותמין אותו בבחינת (ש"ה ד): מעין חתום, שלא יינקו ממנו החיצונים, שלא יהיה נעשה ממנו, חס ושלום, דין אכזרי. וזה בחינת (ישעיה ח): חתום תורה בלמדי. הינו בלמודי ה’ נחתם הדין־תורה, שלא יינקו ממנו החיצונים. והם, כשנגלה להם הדין־ תורה, הולכים ומוכיחים הדור כדי להחזירם למוטב להמתיק הדין. ואפלו בשעת מוסר נזהרין להחתים ולהסתיר, שלא יינקו ממנו החיצונים, בבחינת (איוב לג): ובמסרם יחתם. ועל־שם זה הן בחינת חותם.

ואלו הלמודי ה’ מרבים שלום בעולם, כמו שכתוב (ישעיה נד): וכל בניך למודי ה’, ורב שלום בניך. כי הולכים לפשר ולעשות שלום בין ישראל לאביהם שבשמים, ולפניו יתברך מקטינים הדבר, וממליצים טוב בעדם, ולפני ישראל מגדילים החטא מאד, כמו שמצינו אצל משה, שאמר להשם יתברך (שמות לב): למה יחרה אפך בעמך. ולישראל אמר (שם): אתם חטאתם חטאה גדלה. וכשהרע של הדור גובר על החותם הנ”ל ומקלקל אותו, חס ושלום, אזי נתקלקל שלום העולם, ונעשה גרושין ומחלקת בעולם, הפך השלום, בבחינת (איוב יח): ומתבל ינידוהו. כי מחותם נעשה נדת, כי הם במספר השוה, כמובא: