# י

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/22/10/

ויש בכל דרגא ודרגא, וכן בכל עולם ועולם, בחינת נעשה ונשמע. כי כל אחד לפי מדרגתו, יש לו בחינת נעשה, בחינת תורה, הינו הנגלות לו. ובחינת נשמע, שהיא בחינת נסתרות, בחינת תפלה כנ”ל. כי מי שבא למדרגה גבוה מהראשונה, אזי נעשה מהנשמע שלו בחינת נעשה, ואזי יש לו בחינת נשמע אחרת. וכן מדרגא לדרגא, וכן כל אדם לפי מדרגתו יש לו בחינת נעשה ונשמע, וכן בכל עולם יש בחינת נעשה ונשמע, כי מה שהוא להעולם הזה בחינת נשמע, הוא לעולם הגלגלים בחינת נעשה, ויש להם בחינת נשמע גבוה ממנו, וכן מעולם לעולם.

וזה בחינת תורת ה’ ותורתו (ע”ז יט) – מתחלה תורת ה’, שהוא בחינת נסתר, הנסתרות לה’ אלקינו. ואחר־ כך, כשהוא במדרגה גבוה ממנה, נעשה תורתו – שנעשה מהנשמע נעשה, שהוא בחינת: והנגלות לנו ולבנינו.

וזה (דברים כט): הנסתרות לה’ אלהינו – זה בחינת נשמע. והנגלות לנו ולבנינו – זה בחינת נעשה. עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת – שילך מדרגא לדרגא, שיבוא לעולם שיהיה מהנשמע נעשה. וזה: לעשות את כל דברי התורה – דברי התורה הם דבורי התורה שסביבות המצוה, כגון וידבר, כנ"ל, שהם בחינת נשמע כנ"ל, יהיה נעשה מהם בחינת נעשה. וזהו: עד עולם – שילך מדרגא לדרגא ומעולם לעולם. לעשות – לעשות דיקא, בחינת נעשה. את כל דברי התורה הזאת – דברי התורה הם בחינת דבורי התורה שסביבות המצוה, שהם בחינת הנסתרות, בחינת נשמע כנ"ל, יהיה נעשה מהם בחינת נעשה, בחינת נגלות כנ"ל:

וצריך כל אדם שילך מדרגא לדרגא ומעולם לעולם, עד שיזכה בכל פעם לבחינות נעשה ונשמע גבוה יותר, שיהיה נעשה אצלו בכל פעם מבחינת נשמע, בחינת נסתר, בחינת תפלה, בחינת דברי התורה שסביבות המצוה, בחינת תורת ה’, יהיה נעשה מזה בחינת נעשה, בחינת נגלה, בחינת תורה, בחינת תורתו, ויהיה לו בחינת נשמע וכו’ גבוה יותר. וכן בכל פעם ילך מדרגא לדרגא וממעלה למעלה, עד שיבוא בראשית נקדת הבריאה, שהוא תחלת האצילות. ושם יש גם־כן בחינת נעשה ונשמע, ובחינת נשמע שיש שם, הוא תורת ה’ באמת, כי בכל עולם ודרגא תורת ה’ היא רק בשם המשאל, כי רק מחמת שנסתר ממנו נקרא תורת ה’, וכשבא לשם נעשה תורתו, אך בחינת הנשמע שבתחלת האצילות, היא תורת ה’ באמת, כי אין גבוה משם, רק תורת ה’ ממש.

ואחר־כך, כשנכלל באין סוף, אזי הנעשה היא בחינת תורת ה’ ממש, והנשמע הוא בחינת תפלת ה’. כי יש תורת ה’, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ירושלמי בכורים ור”ה): אני קימתיה תחלה, וכמו שאמרו (סוטה יד): הקדוש־ ברוך־הוא מלביש ערמים ומבקר חולים וכו’. וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות ו): מנין שהקדוש־ברוך־הוא מניח תפלין וכו’. וכן יש תפלת ה’, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (שם ז): מנין שהקדוש־ברוך־הוא מתפלל. שנאמר: ושמחתים בבית תפלתי. נמצא, שיש תורת ה’ ויש תפלת ה’, וכשזוכה להכלל באין סוף, אזי תורתו הוא תורת ה’ ממש, ותפלתו הוא תפלת ה’ ממש:

וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ב”ק צב): המבקש רחמים על חברו, והוא צריך לאותו דבר – הוא נענה תחלה. כי מה שצריך לאותו דבר, ואינו מבקש על עצמו, הוא מחמת שהוא בבחינת אין, והוא בחינת תחלה, הינו קדם הבריאה, ומחמת שהוא בבחינת תחלה, על־ידי־זה הוא נענה תחלה.

[לכאורה, אין לזה הענין חבור היטב למה שלמעלה, אך באמת מבאר זה הענין היטב למעין קצת, כי מבאר לעיל ולקמן, שבחינת תפלת ה’ הוא בחינת קדם הבריאה, בחינת אין סוף, שזהו בחינת תחלה, ומחמת שזאת הבחינה היא בחינת אין, על־כן אין מי שיזכה לזה, כי־אם מי שהוא בבחינת אין, דהינו שהוא ענו באמת, ומבטל עצמו לגמרי בתכלית הבטול, כאלו אינו בעולם, עד שנכלל באין סוף, ששם הוא בחינת תפלת ה’ כנ”ל. ובזה מקשר היטב מה שמובא לקמן על מאמר רבותינו זכרונם לברכה: אלעזר זעירא וכו’, שחשדוהו בגדלות, ועל־כן חבשוהו וכו’, עין שם. ולכאורה, אין קשר לענין פגם הגדלות להתורה הזאת, שלא נזכר כאן, לכאורה, מענין גדלות כלל, אך באמת על־פי הנ”ל מבאר לעינים, שכל ענין זה לזכות לבחינת נעשה ונשמע הגבוה יותר, שהוא בחינת כלליות באין סוף, בתחלת הבריאה – כל זה אי אפשר לזכות, כי־אם על־ידי ענוה באמת, שהוא בחינת אין כנ”ל. ועתה מבאר היטב קשר ענין זה “המתפלל על חברו והוא צריך וכו’” להתורה הזאת, כי זה שמתפלל על חברו, אף־על־ פי שהוא צריך לאותו דבר, זהו בחינת ענוה, בחינת אין, שמבטל עצמו, ואינו חושש על עצמו כלום, רק מרגיש צער ישראל חברו, ועל־ידי הבטול זה, הוא נכלל באין, שהוא בחינת תחלה, בחינת קדם הבריאה, בחינת נשמע, בחינת תפלת ה’ כנ”ל, ועל־ כן הוא נענה תחלה, כי הוא בבחינת תחלה כנ”ל]:

וזה בחינות אב ובן, מאמר וחצי מאמר. כי הנעשה הוא בחינות נגלה, בחינות תורה, בחינות ברא, בחינות בן, בחינות עדן תתאה, בחינות חכמה תתאה, בחינות חצי מאמר. כנגד הנשמע, שהוא בחינות בראשית, מאמר השלם, חכמה עלאה, עדן עלאה, בחינות אב, בחינות תפלה, בחינות נסתר. כי כל דרגא נגד דרגא שלמעלה ממנה הוא בחינות חצי מאמר. כמו האב, כשמדבר, מדבר מאמר השלם, וכשבנו הקטן מדבר אחריו, הוא מדבר רק חצי מאמר, כן כל דרגא נגד דרגא שלמעלה ממנה, היא בחינות חצי מאמר, והדרגא שלמעלה ממנה היא בחינות מאמר השלם נגדה, וכן מדרגא לדרגא. כי כל בני־ אדם וחיות ועופות וצמחים וכל הדברים שבזה העולם, הם רק בחינות חצי מאמר נגד העולם שלמעלה מזה העולם, כי הם רק רמזים לדברים הגבוהים מהם, וכן מעולם לעולם. וכן כלליות הבריאה נגד קדם הבריאה היא בחינות חצי מאמר, כי עקר שלמות – באין סוף, ושם הוא בחינות מאמר השלם. וזה: ברא, שהוא כלליות הבריאה, הוא חצי מאמר נגד בראשית, שהוא בחינות קדם הבריאה, בחינות תפלה. כמו בראשית – ירא בשת (תיקונים תיקון ז), שהיא התפלה, בחינות (משלי לא): יראת ה’ היא תתהלל, שהוא מאמר השלם.

ועל־כן אמונה נקרא ירושלים כנ”ל, על־שם שעקר בנינה מבראשית, שהוא בחינת יראה שלם, כי תמן יראה, תמן שלם. בראשית, ירא בשת, מאמר השלם. כי אמונה הוא מהרועים כנ”ל, ולהרועים אי אפשר להתקרב כי־אם על־ידי עזות כנ”ל, ולעזות זוכין על־ידי שמחה כנ”ל, ולשמחה זוכין על־ידי בחינות נעשה ונשמע, שהוא בחינות תורה ותפלה וכו’ כנ”ל. אך עקר שלמות השמחה הוא על־ידי יראה, כי “וגילו ברעדה” כתיב (תהלים ב), הינו עקר הגילה והשמחה היא על־ידי תפלה, שהוא בחינות יראה כנ”ל, שהיא בחינות נשמע, בחינות מאמר השלם, ששם עקר השלמות כנ”ל.

נמצא, שעקר בנין האמונה, שהיא בחינות ירושלים קריה נאמנה, זוכין על־ידי תפלה, שהוא בחינות יראה, בחינות מאמר השלם כנ”ל. ועל־כן נקראת האמונה ירושלים, שהוא יראה שלם, כי עקר בנינה – על־ידי בחינות יראה, שהוא בחינות מאמר השלם, שזהו בחינות בראשית, ירא בשת, שהוא מאמר השלם כנ”ל. וזה (שם יט): עדות ה’ נאמנה – עדות ה’, שהם העדיים הנ”ל, נאמנה, על־ידה נבנית האמונה.

וזה (בראשית מט): משם רועה אבן ישראל, ותרגומו: אב ובן. וזה מאמר השלם, שהוא אב ובן כחדא, כי חצי מאמר הוא בחינות בן לחוד, אבל מאמר השלם הוא אב ובן כחדא, כי שם נכלל הכל, ועל־ידי־זה יכול לבוא לבחינות רועים כנ”ל, וזהו: משם רועה אבן ישראל, כנ”ל: