# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/22/2/

ויש חותם שהוא למעלה מזה החותם, הינו בחינות ידים המקבלים מוסר מאלו המוכיחים, בחינות (איוב לז): ביד כל אדם יחתם. והידים זה בחינת אמונה, שנתקבל בה המוסר, בבחינת: כאשר דבר ה’ ביד משה, בחינת (שמות יז): ויהי ידיו אמונה.

וזה החותם צריך שמירה יתרה, שלא יתקלקל, הינו שלא יתקלקל האמונה. כי כשחס ושלום נתקלקל החותם החיצון, יוכלו להתקרב לחותם הפנימי, ויקלקלו החותם הפנימי על־ ידי קלקול החותם החיצון, שהוא האמונה.

וכשחס ושלום נתקלקל זה החותם – הידים – נעשה מזה כפירות, שהיא הפך האמונה, ונעשה אמונות כזביות. כי עקר העבודה־זרה אין לה כח, אלא על־ידי שמקבל מהידים אלו, בבחינת (שמות לב): ויקח מידם ויצר אתו בחרט (וכמבאר בזהר כי־תשא (דף קצב.) על פסוק זה לענין מעשה העגל: במה אצלחו בעבדא דא, בגין דויקח מידם וכו'. אלו כד נטל מידיהון הוה שדא לארעא, ואף־על־גב דיטל לה לבתר, לא הוה אצלח עבדא בישא דא וכו', עין שם). וגם תקונו הוא גם־כן רק על־ידי בחינת הידים, בבחינת (בראשית לה): ויתנו אל יעקב את כל אלקי הנכר אשר בידם. כי מ”חותם” נעשה “נדת”, בבחינת (ישעיה א): ידיכם דמים מלאו. כי יד במלואו (כזה: יוד דלת) הוא מספר נדת, הינו עבודה־זרה שמטמאה כנדה (שבת פב):