# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/22/4/

ואי־אפשר לבוא לאלו הרועים, שהם כלליות של הקדשה, אלא על־ידי עזות, כמאמר רבותינו זכרונם לברכה (אבות פ”ה): הוי עז כנמר, כמו שכתוב (שמות טו): נהלת בעזך אל נוה קדשך. הינו על־ידי עזות נכנסין לתוך הקדשה, כי יש רועים של הסטרא־ אחרא, והם גם־כן מפרסמי הדור, וכופין אנשים לתחות שעבודיהו. ועקר מלכותם הוא על־ידי עזות, כי עזות – מלכותא בלא תגא (סנהדרין קה.), והם ככלבים בעזותם, בבחינת (ישעיה נו): והכלבים עזי נפש המה רועים. והן פני הדור כפני הכלב (סוטה מט:). ועל־כן, כדי להנצל מהם מתחת ממשלתם, אי אפשר רק על־ידי עזות, לעמד נגד עזותם, ואז: נהלת בעזך אל נוה קדשך – שנכנס לתוך הקדשה.

וכל הקולות – הן של צעקה, הן של אנחה, הן קול שופר, הן קול זמרה – כלם הם בחינת עזות, בבחינת (תהלים סח): הן יתן בקולו קול עז: