# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/22/5/

וצריך כל אדם לרחם מאד על בשר הגוף, להראות לו מכל הארה ומכל השגה שהנשמה משגת, שהגוף גם־כן ידע מזאת ההשגה, בבחינת (ישעיה נח): ומבשרך לא תתעלם. מבשרך דיקא, שלא תעלים עיניך מלרחם על בשרך, הינו בשר גופך. כי צריכין לרחם מאד על הגוף, לראות לזככו, כדי שיוכל להודיע לו מכל ההארות וההשגות שהנשמה משגת, כי הנשמה של כל אדם היא רואה ומשגת תמיד דברים עליונים מאד, אבל הגוף אינו יודע מהם. על־כן צריך כל אדם לרחם מאד על בשר הגוף, לראות לזכך הגוף, עד שתוכל הנשמה להודיע לו מכל מה שהיא רואה ומשגת תמיד כנ”ל.

וכשהגוף הוא בבחינה זו, היא טובה להנשמה, שלפעמים נופלת ממדרגתה, וכשהגוף צח ואור, תוכל הנשמה להתרומם ולחזר למדרגתה על־ידי הגוף, הינו על־ידי תענוגי הגוף תוכל לזכר ולעלות לתענוגים שלה, כי מאחר שהגוף גם־כן טוב וכשר, אינו נלכד בהתענוגים, ועל־כן תוכל הנשמה לחזר על־ידי תענוגי הגוף למעלתה, לתענוגים שלה. וכן גם־כן על־ידי הרשימות שיש בהגוף, על־ידי הארות שהאירה בו הנשמה מקדם, תוכל עתה לזכר ולעלות ולחזר למדרגתה. וזה בחינת (איוב יט): מבשרי אחזה אלוה – מבשרי דיקא, הינו על־ידי בשר הגוף יחזה אלוה, הינו השגות אלקות, הינו שהאדם בגופו יראה ויחזה השגות עליונות, שהנשמה משגת תמיד כנ”ל. אבל כשיש להגוף עזות, מבחינת: והכלבים עזי נפש – אין הנשמה יכולה לסמך עצמה ולהתקרב אל הגוף להודיע לו מההשגות שלה, כי תוכל ללכד בתקף ועזות הגוף, מה שהגוף עז וחזק בהתאוות, וצריך לזה עזות דקדשה, הינו קולות הנ”ל, שעל־ידי־ זה משבר עזות הגוף, כי אנחה שוברת גופו של אדם (ברכות נח:), וכשמשבר עזות ותקיפות הגוף, על־ידי־זה תוכל הנשמה להתקרב עצמה אל הגוף, כי לא תהיה נלכדת שם.

וזה בחינת (תהלים קב): מקול אנחתי דבקה עצמי לבשרי. עצמי היא הנשמה, שהיא עצם האדם, כי עקר עצמיות האדם, מה שנקרא אצל האדם "אני", הוא הנשמה, שהיא עצם הקים לעד, אבל מחמת עזות הגוף בתאוותיו, אזי הנשמה, שהיא עצם האדם, רחוקה מבשרו וגופו, ועל־ידי קול אנחה, שהיא בחינת עזות דקדשה כנ"ל, על־ידי־זה נשבר עזות גופו, ואז מתקרבת ומתדבקת העצם להבשר, הינו הנשמה להגוף, וזהו: מקול אנחתי דבקה עצמי לבשרי כנ"ל.

ובחינת קול התקיעות הוא בחינת: מקול אנחתי. והוא משבר גופו של אדם, בבחינת (עמוס ג): אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו, ועל־ידם יוכל לבוא לרועים הנ”ל. וזה בחינת: תקיעה, שברים, תרועה. תקיעה הם הקולות, קול עז. שברים – שעל־ידם נשבר עזות הגוף כנ”ל. תרועה – בחינת (שמואל–ב ה): ואתה תרעה את עמי הנ”ל, שהם הרועים דקדשה, שאי אפשר להתקרב להם כי־אם על־ידי עזות דקדשה, שהוא בחינת קולות דקדשה, בחינת קול שופר כנ”ל. וזה (בראשית יז): וימל את בשר ערלתם בעצם היום הזה. וכתיב (שם): בעצם היום הזה נמול אברהם. היום הזה – זה בחינת קול שופר, שמצותו ביום (ר”ה כח. מגילה כ:), בבחינת (תהלים כ): יענך ה’ ביום צרה. שעל־ידו נמול ונשבר ערלת בשר, ומקבל אור העצם: