# ט

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/22/9/

ולבוא לעזות דקדשה הנ”ל הוא על־ ידי שמחה, בבחינת (נחמיה ח): כי חדות ה’ היא מעזכם. הינו על־ידי בחינת נעשה ונשמע, שהוא בחינת השמחה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (שבת פח): בשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע, ירדו ששים רבוא מלאכים, ונתנו שני עטרות בראש כל אחד וכו’, וכשחטאו נלקחו וכו’, ועתיד הקדוש־ברוך־ הוא להחזירם להם, שנאמר: ושמחת עולם על ראשם. נמצא, שנעשה ונשמע הם בחינת שמחה, בחינת: ושמחת עולם על ראשם, כנ”ל:

ודע, כי שני העדיים שהכתירו בחורב מנעשה ונשמע, הם בחינת בראשית ברא, כמובא בספרא דצניעותא (פ”ה): בראשית – דא מאמר. ברא – חצי מאמר. דא עדן עלאה. עדן תתאה. חכמה עלאה. חכמה תתאה. אב ובן.

כי נעשה ונשמע הוא בחינת נסתרות ונגלות: נעשה הוא בחינת נגלות, הינו המצוות שאפשר לכל אחד לקים לפי מדרגתו. ונשמע היא בחינת נסתרות, מה שהוא גבוה ונסתר ממנו, שאינו יכול לעשות עבודה בזה. למשל: אצל כל מצוה יש דברים שסביבות המצוה, כי מלבד הצווי הנאמר בתורה לקים המצוה, יש עוד לזה דברים בתורה, כגון: וידבר ה' אל משה, ושאר דבורי התורה שסביבות המצוה. ועבודה שיש בדבורי התורה הללו, שסביבות המצוה, הם בחינת נשמע, בחינת נסתר, כי המצוה בעצמה אנו יכולים לקים, אך העבודה שיש באלו הדבורים, אין אנו יודעים, וזה בחינת נשמע, בחינת נסתר.

וזה בחינת תורה ותפלה. נעשה הוא בחינת תורה, הינו הנגלות, מה שיודע לקים, ונשמע הם בחינת נסתרות, בחינת דבורי התורה, שהם הדבורים של התורה שסביבות כל מצוה, שהם בחינת נסתר כנ”ל, שאינו יודע איך לעבד בזה את השם יתברך, בחינת תפלה, שהיא דבקות, כי שמיעה תליא בלבא (תקון נח), כמו שכתוב (מלכים–א ג): ונתת לעבדך לב שומע. ועבודה שבלב זו תפלה (תענית ב), הינו בטול ודבקות לאין סוף, כי אין סוף הוא בחינת מה שאין בו תפיסה, ומאחר שאין לו תפיסה בזה [הינו בדבורי התורה הנ”ל, כי הוא בחינת נסתר כנ”ל], הוא בחינת תפלה, דבקות, שהוא רק בטול להאין סוף: