# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/23/4/

וזה בחינת מזוזה. כי איתא במדרש (במדבר פ’ כב): למה נקרא שמן זוזי. מפני שזזין מזה לזה. וזה (איוב כב): והיה שדי בצריך, הינו על־ידי מזוזה. וכסף תועפות לך – על־ידי־ זה פרנסתו מעופפת לך. כי שדי הוא בחינת ברית, כמו שכתוב (בראשית לה): אני אל שדי, פרה ורבה.

וזה שדרשו חכמינו זכרונם לברכה (ירושלמי ברכות פרק א), שעשרת הדברות הם בקריאת־שמע, ודבור לא תחמד כנגד: וכתבתם על מזוזות. כי על־ידי מזוזה נתבטל חמדת הממון, כנזכר לעיל: מלח ממון חסר. וזהו (תהלים נ): וזיז, הינו ממון, שדי עמדי. על־ידי שמירת הברית, על־ידי מזוזה, זוכה לבחינת: שמח זבולון. וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: וכתבתם – שיהא כתיבה תמה (שבת קג: מנחות לד). וזה בחינת (בראשית כה): יעקב איש תם, כי על־ידו: ויחן פני העיר, על־ידו תקון המטבע כנ”ל. וזהו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (שבת לב:), שאריכת ימים על־ידי מזוזה, כי סמוך ל”וכתבתם” – “למען ירבו ימיכם”, כי על־ ידי אמונה במשא־ומתן בא אור החיים כנ”ל. וזה שאמרו (שם): מקרא נדרש לפניו, הינו בחינת אור הפנים, שהוא סימנא דחיי.

ובשביל זה קביעות המזוזה בשליש העליון של הפתח (מנחות לג.), כי אמרו חכמינו זכרונם לברכה (בב”מ מב): לעולם ישלש אדם את מעותיו: שליש בפרקמטיא וכו’. ושליש העליון הוא השליש שבפרקמטיא, כמאמר חכמינו זכרונם לברכה (ירושלמי פאה פ”ח): טבין חמשין דעבדין ממאתן דלא עבדין. ועקר האמונה צריך להיות במשא־ובמתן, כמו שכתוב (שבת לא): נשאת ונתת באמונה. נמצא, שעקר הממון, ששם צריך אמונה, הוא בשליש עליון, שהוא בשליש שבפרקמטיא: