# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/24/2/

ודע, שאי אפשר להשיג אותו אפלו בבחינת מטי ולא מטי, אלא על־ידי עשית המצוות בשמחה, כי על־ידי שמחת המצוה נשלם הקדשה, ומעלה החיות והקדשה שבקלפות, בבחינת אחד־ עשר סמני הקטרת, כי הקלפות הם בחינת מותרות, והם בחינת עצבות, בבחינת (משלי יד): בכל עצב יהיה מותר, והם תקפא דדינא, בבחינת (בראשית ו): ויתעצב אל לבו. ועקר השמחה היא בלב, כמו שכתוב (תהלים ד): נתתה שמחה בלבי. וגלות השכינה, שהוא בחינת לב, שהוא שמחתן של ישראל, עקר גלותה – כשעצבות, שהם הקלפות, גוברים עליה, בבחינת: ויתעצב אל לבו. וזה הוא כשיצאו ישראל מהגלות כתיב (ישעי’ נה): כי בשמחה תצאו. ובשביל זה, שעל־ידי הקטרת מעלין מהקלפות חיותם, כתיב בהם (משלי כז): קטרת ישמח לב. נמצא, כשעושה המצוה בשמחה, אזי מעלה השכינה, שהיא המצוה, שהיא שמחת הלב, מבין הקלפות. וזהו בחינת מלכות דעשיה, העולה מן הקלפות: