# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/25/5/

גם דע, שכדי להכניע הקלפה המסבבת שבכל מדרגה כנ”ל, על זה צריך שיעורר שמחה של מצוה על עצמו, הינו שישמח על־ידי שיזכר שזכה להתקרב להשם יתברך, וזכה להתקרב לצדיקים המקרבין אותו להשם יתברך, ועל־ידי השמחה זו הוא משבר הקלפה, ונכנס למדרגה שניה:

(שיך לאות א): זבחי אלקים רוח נשברה, ששבירת הדמיון הם הקרבנות וכו’, עין שם. וזה בחינת סמיכה על הקרבנות, כי הקרבנות מביאין מבהמות, שהם בחינת כח המדמה, כי הבהמה יש לה גם־כן כח המדמה. וכשאדם הולך אחר המדמה שבלב, דהינו אחר תאוותיו, חס ושלום, שבאין מכח המדמה – זהו מעשה בהמה ממש, כי גם הבהמה יש לה כח המדמה. ועל־כן כשאדם חוטא, חס ושלום, וכל החטאים באין על־ידי כח המדמה, שמשם נמשכין כל התאוות, על־כן הוא צריך להביא קרבן מבהמות, וצריך לסמך עליו ולהתודות כל חטאיו על הקרבן בשעת הסמיכה, ועל־ידי־זה נמשכין כל החטאים וכל כח המדמה על הבהמה, שהיא בחינת מדמה כנ”ל. ואחר־כך: תכף לסמיכה – שחיטה, ושוחטין הבהמה לקרבן, ועל־ידי־זה נכנע ונשבר המדמה:

(שיך לאות ב–ג): מבאר שם, שכשאדם נעתק ממדרגה למדרגה, אז צריך לו לילך דרך אלו הדמיונות כדי להגיע אל הקדשה, ותכף כשעולה להמדרגה השניה, אזי נתעוררין הקלפות שבמדרגה ומסבבין אותו, וצריך להכניע אותם מחדש וכו’, עין שם. ואף־על־פי שכבר נשבר הקלפה שבמדרגה העליונה וכו’, אף־ על־פי־כן כשפנימיות של העליון נעתק משם, וחיצוניות (ופנימיות) התחתון עולה, אזי הקלפה חוזר ונעור וכו', עין שם. ואמר אז בזה הלשון: ובזה טועין החסידים הרבה, שפתאם נדמה להם, שנפלו מעבודת השם, ובאמת אין זה נפילה כלל, רק מחמת שצריכין לעלות ממדרגה למדרגה, ואז מתעוררין ומתגברין מחדש הקלפות, שהם התאוות והבלבולים והדמיונות והמחשבות והמניעות כנ"ל, על־כן צריכין להתגבר בכל פעם מחדש לחזר ולהכניע ולשבר הקלפות והמניעות וכו' שבכל מדרגה ומדרגה מחדש, אבל באמת אין זה נפילה כלל כנ"ל:

(שיך לאות ג): ודע, שאין שני בני־אדם שוין וכו’. נמצא, כשאחד רוצה לעלות ממדרגתו למדרגה עליונה יותר, אזי הולך ונעתק האדם העומד באותה המדרגה העליונה, והולך ונעתק למדרגה היותר עליונה וכו’. ואמר אז בזה הלשון: וזה בחינת הרמה, מה שאחד מרים ומגביה את חברו, כי על־ידי שזה האדם שבמדרגה התחתונה עלה מדרגא לדרגא, על־ידי־זה הגביה והרים את חברו שבמדרגה העליונה, לעלות למעלה עליונה יותר. וכן חברו דחברו, הגבוה עוד יותר מחברו, עלה עוד יותר למעלה, וכן למעלה למעלה, כי אי אפשר שיהיו שני בני־ אדם במדרגה אחת כנ”ל:

אחר שאמר מאמר הנ”ל, ושם מכנה וקורא כל תאוות היצר הרע בשם כח המדמה, אמר אז: צריכין לקרא לו ולכנות לו שם אחר, הינו להבעל־דבר והיצר הרע צריכין לקרות אותו בשם אחר, דהינו שלא לקרותו עוד בשם יצר הרע, רק בשם כח המדמה. ואמר זאת בדרך שחוק, אבל הבנתי, שהיה לו בזה כונה שלמה, ולא זכיתי להבין כונתו בזה: