# א

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/29/1/

כי לא כל דבור נקרא דבור, כי דבור שאינו נשמע ונתקבל אינו נקרא דבור, בחינת (תהלים יט): אין אמר ואין דברים בלי נשמע קולם. ועקר מה שנתקבל הדבור, הוא מחמת הטוב שיש בו, כי טוב הכל חפצים, ועל־כן, כשיש טוב בהדבור, אזי הדבור נשמע ונתקבל, אבל כשאין טוב בהדבור, אינו נתקבל. ואיך עושין הטוב בהדבור. הוא על־ידי שלוקחין הדבור מהדעת, אזי יש בו טוב, אבל כשהדבור בלא דעת, אזי אין בו טוב, בבחינת (משלי יט): גם בלא דעת נפש לא טוב. נפש הוא הדבור, כמו שכתוב (בראשית ב): ויהי האדם לנפש חיה, ותרגומו: לרוח ממללא: