# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/29/7/

וזה בחינת חלי נופל, רחמנא לצלן, הינו כשהדמים מתגברין והם מתיזין להמח, ועל־ידי־זה נלחץ המחין, ועל־ידי לחיצת המחין רועשין האיברים. כי המח הוא שר־צבא, וכשהשונא בא על השר־ צבא, אזי רועשים כל צבאיו, כי כלם תלויים בו. ואזי השכינה נופלת, חס ושלום, בבחינת (עמוס ט): סכת דוד הנופלת. ועל־ידי תקון הכללי, שמעורר המחין כנ”ל וממשיך לבנונית להגידין, בבחינת: בכל עת יהיו בגדיך לבנים, אזי נתרפאת מחולאת הנפילה, ואז: נפלה ולא תוסיף, קום בתולת ישראל (שם ה), ואז הדבור מתר, בבחינת: פתח פיך.

וזהו: לא תלך רכיל, ולא תעמד על דם רעך – רעך, הינו המחין, שהם תרין רעין דלא מתפרשין – כשהם אינם עומדים ונתבטלין מלעשות פעלתם על־ידי תגברת הדמים הלוחצים את המחין, על־ ידי־זה לא תעבר על: לא תלך רכיל, כי אז הדבור מתר, בחינת פתח פיך ביומוי דרבי שמעון וכו’: