# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/30/4/

ולבוא להשכל התחתון הזה אי אפשר כי־אם על־ידי שונא בצע, שישנא הממון בתכלית השנאה, כי שערא אכמא, שהוא בחינת השכל התחתון, הוא מסטרא דמלכות, וכן שונא בצע הוא מסטרא דמלכות, כי השכל התחתון הוא בחינות מלכות, שהוא בחינות חכמה תתאה שבכל עולם ועולם, שהוא מנהיג אותו העולם, שזה השכל של ההנהגה והמלכות הוא בחינת חכמה ושכל תחתון, כנגד השכל של השגות אלקות.

ועל־כן ביומוי דשמואל, שנפלו ראשי הדור אל הממון, כמו שכתוב (שמואל–א ח): ויטו אחרי הבצע. על־כן תכף פגמו במלכות דקדשה, כמו שכתוב (שם): כי אתי מאסו ממלך עליהם, ושאלו להם מלך ככל העכו”ם. וביומוי דשלמה, שאין כסף נחשב, היה מלכות דקדשה על תקונה ומכונה, כמו שכתוב (דברי־הימים–א כט): וישב שלמה על כסא ה’ – שמלך על עליונים ותחתונים (מגילה יא:). ועל־כן זכה שלמה לזה השכל התחתון הנ”ל, כמו שכתוב (מלכים–א ה): ויחכם מכל האדם. וכמו שכתוב (שם): ותרב חכמת שלמה מכל בני קדם. כי זה השכל הוא בחינת מלכות כנ”ל. אבל על־ידי אהבת ממון הוא נופל לאכמא דסטרא־אחרא, בחינות: שבתאי פתיא אכמא (תיקון ע), מרה־שחורה, בחינות (בראשית ג): בעצבון תאכלנה. ונופל לעגולא וסבובים מסטרא־ אחרא, בחינות (תהלים יב): סביב רשעים יתהלכון. שהוא מתאוה ומשתוקק אחר הממון, בחינות (במדבר יא): שטו העם ולקטו – בשטותא (זוהר בשלח דף סב: סג.), הפך החכמה: