# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/30/5/

ומי שיש לו אותו החכמה, צריך לראות להמשיך לתוכה חיות, להחיות החכמה תתאה, כל אחד לפי בחינות החכמה תתאה שיש לו, כפי בחינות החכמה תתאה שבכל עולם ועולם. ועקר החיות הוא מאור הפנים, בחינות (משלי טז): באור פני מלך חיים.

ועל־כן צריכים להעלות את המלכות, בחינות חכמה תתאה, אל אור הפנים, המאיר בשלש רגלים, כי עקר אור הפנים הוא שמחה, כמו שכתוב (שם טו): לב שמח ייטב פנים. ועקר השמחה הוא מן המצוות, כמו שכתוב (תהלים יט): פקודי ה’ ישרים משמחי לב. ועקר השמחה הוא בלב, כמו שכתוב (שם ד): נתת שמחה בלבי. והלב של כל השנה הם השלש־רגלים, בחינות (ויקרא כג): א’לה מ’ועדי י’י – ראשי־תבות “אמי”, כמובא, שהיא אם לבינה, ובינא – לבא. והשמחה של כל המצוות, שעושין בכל השנה, הוא מתקבץ אל הלב, שהם השלש־רגלים, ועל־כן הם ימי שמחה, כמו שכתוב (דברים טז): ושמחת בחגך. ואז מאיר הפנים על־ ידי השמחה, בבחינות: לב שמח ייטב פנים. בשביל זה נצטוינו (שם): שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה’ אלקיך. בשביל לקבל אור הפנים.

וזה בחינת (סוכה כז:): חיב אדם להקביל פני רבו ברגל, כדי לקבל אור הפנים, ולהחיות את בחינות המלכות. וזה (תהלים פה): צדק לפניו יהלך. צדק – מלכותא קדישא, כשמוליכין אותה אל אור הפנים, העקר על־ידי בחינות: וישם לדרך פעמיו, הינו שלש פעמים בשנה וכו’, שעל־ידיהם מקבלין מאור הפנים כנ”ל. וזה בחינות (שם קמ): ישבו ישרים את פניך. ישרים, הם: פקודי ה’ ישרים משמחי לב, הם מישבין ומאירין ומסדרין אור הפנים כנ”ל: