# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/30/7/

ועקר התגלות החסד הנ”ל, שעל־ידו קוצרין וחותכין ומבדילין את הדל”ת הנ”ל מארבע גליות של העכו”ם, הוא על־ידי תוכחה. כי על־ידי פתיחת פה של המוכיח נתגלה חכמה, ועל־ידי זאת החכמה נתגלה החסד, כי עקר התגלות החסד – על־ידי החכמה, כי אל נהירו דחכמתא (זוהר לך לך דף צד.), כמו שכתוב (משלי לא): פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה. וזה (תהלים קמא): יהלמני צדיק חסד ויוכיחני. הינו שעל־ידי תוכחה נתגלה חסד.

וצריכין אנו לקבל תוכחתם, אף־ על־פי שתוכחה שלהם היא לפעמים דרך בזיון, שמבזים אותנו, אף־על־פי־כן צריכין אנו לקבל תוכחתם כדי לקבל על־ידו את החסד כנ”ל. כי מה שתוכחתם הולכת לפעמים בדרך בזוי, צריך לדון אותם לכף זכות, כי אין אדם נתפס על צערו, כי סובלים צער גדול מאתנו, כי אפלו מה שהוא טוב אצלנו, הוא רעה אצל הצדיקים, וכעין מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (יבמות קג): כל טובתן של רשעים רעה היא אצל הצדיקים. הינו כי עסקים ושיחת חלין שלנו הוא בודאי רעה אצלם, אלא אפלו טובותינו, הינו התפלה, שהיא בערכנו רק טוב, הוא רעה אצל הצדיקים, בבחינת (תהלים שם): ותפלתי ברעותיהם. כי תפלתנו מבלבלת אותם.

כי כל הערבוב הדעת וכל הבלבולים וכל השטותים שיש לנו לפעמים, הכל נמשך בתפלתנו, כי כל הבלבולים וכו’ וכל המחשבות שחושב האדם לפעמים, הכל באים על דעתו בשעת התפלה דיקא, והכל נשמע אליו אז דיקא, בשעה שעומד להתפלל, בבחינת (שם קו): מי ימלל גבורות ה’, ישמיע כל תהלתו. תהלתו – לשון (איוב ד): ובמלאכיו ישים תהלה, הינו ערבוב ובלבולים, שאז משמיעין את עצמן דיקא בשעה שעומד להתפלל ולמלל גבורות ה’. והוא בשתי בחינות: או שבאים להתתקן מחמת שרואים שמתפלל בכונה כראוי, על־ כן באים להתתקן, כי עכשו הוא הזמן שיכולין להתתקן, כי יש בהם ניצוצות קדושים שצריכין תקון, או בבחינה אחרת, מחמת שאינו ראוי להתפלל, ובאין לבלבל אותו מתפלתו. על־כל־פנים בין כך ובין כך, בשעת התפלה דיקא באין כל הערבובים וכל הבלבולים של האדם, ונשמעין אצלו אז, ובשביל זה נקראין הבלבולים והערבובים תהלה כנ”ל, מחמת שהן באים דיקא בעת התפלה והתהלה כנ”ל.

וכל התפלות האלו עם כל הערבובים באין אל הצדיקים, כי הצדיקים הם בחינת משיח, שאליו באין כל התפלות להעלותן, בבחינת (ישעי’ מח): ותהלתי אחטם לך. שכל התהלות באין לבחינת משיח, שהוא בחינת חטם, בחינת (איכה ד): רוח אפינו משיח ה’. כי משיח הוא מורח ודאין (כשארז”ל סנהדרין צג:), בבחינת (ישעיה יא): והריחו ביראת ה’. הינו בתפלות, שהן בחינת (משלי לא): יראת ה’ היא תתהלל. כי הוא מורח ומרגיש בהתפלות שמקבל מהם, את כל אחד ואחד כפי מה שהוא, כי כל הערבובים של כל אחד הם בתוך התפלה כנ”ל. נמצא, שהצדיקים הם סובלים צער על־ידי התפלות שלנו, שמבלבלין אותן כנ”ל, ובשביל זה צריך לקבל תוכחתם, אף שמבזין אותנו כנ”ל: