# ח

> מקור: https://rabenu.app/books/likutey-moharan/607/30/8/

אמנם, לכאורה איך אפשר לו להוכיח את כל אחד ואחד, הלא כל התפלות באין אצלו ביחד – של הכשרים ושל אותם שאינן כשרים – ואיך יודע איזה תפלה באה מזה או מזה, כדי להוכיח אותו. אך הוא יודע זאת על־ידי העזות והתורה של כל אחד ואחד, אם תפלתו היתה כהגן אם לאו.

כי יש שני מיני עזות. כי יש עזות דקדשה, שאי אפשר לקבל את התורה כי־ אם על־ידי־זה העזות דקדשה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (אבות פ”ב): לא הבישן למד. וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ביצה כה:): מפני מה נתנה תורה לישראל. מפני שעזין הן. וכמו שאמרו (אבות פ”ה): הוי עז כנמר. ובשביל זה התורה נקראת עז, כמו שכתוב (תהלים כט): ה’ עז לעמו יתן (וכמו שפירש”י, וכן בזבחים קטז). כי אי אפשר לבוא אל התורה כי־ אם על־ידי עזות דקדשה. וכנגד זה יש להפוך, עזות מן הסטרא־אחרא, שמשם באין תורות אחרות, שהן תורות שלהן, שהם בחינת פסילים, כי כל מי שיש בו עזות, בידוע שלא עמדו רגלי אבותיו על הר סיני (נדרים כ), ויש לו תורה מסטרא־אחרא, הנקראין פסילים, שהוא הפך מן התורה הקדושה שלנו, שהוא בחינות פסל לך, כי היא נקראת פסלת על־שם העתיד, כמאמר חכמינו זכרונם לברכה (פסחים נ): אור, שהוא יקר בעולם הזה, יהיה קפוי וקל לעולם הבא, שהיא בחינות פסלת, שהוא קפוי וקל וצף למעלה. אבל תורתו היא פסלת אפלו בעולם הזה, ועל־שם זה נקראין פסילים, כמו שכתוב (שמות כ): לא תעשה לך פסל. ומי שיש לו עזות שלהם מן הסטרא־ אחרא, הוא מקבל תורה שלהם, בחינת פסילים כנ”ל.

ועל־ידי העזות שהצדיק רואה בכל אחד ואחד כפי מה שהוא, אם יש לו עזות דקדשה או להפוך, על־ידי־זה הוא יודע אם תפלתו היתה תפלה הכשרה או להפוך, כי גם התפלה היא על־ידי עזות, כי אי אפשר לעמד להתפלל לפני השם יתברך כי־אם על־ידי עזות, כי כל אחד לפום מה דמשער בלבה את גדלת הבורא יתברך שמו, כמו שכתוב (משלי לא): נודע בשערים בעלה. כל חד לפום מה דמשער בלבה (זוהר וירא דף קג:), וכל אחד לפי ערכו, שמשער בלבו את גדלת הבורא יתברך שמו, איך אפשר לו לעמד ולהתפלל לפניו, ובפרט התפלה שהיא פלאות, דהינו שדוד המערכות, שהמערכות מחיבין כך, וכל כוכב ומזל קבוע על משמרתו ומערכה שלו, כפי מה שסדרם הבורא יתברך שמו שיהיו קבועים ומסדרים כך וכך, והוא בא בתפלתו ורוצה לשדד המערכות ולעשות פלאות. על־כן בשעת התפלה צריך לסלק את הבושה, כמו שכתוב (תהלים כב): בך בטחו אבותינו וכו’ בטחו ולא בשו. כי על־ידי הבושה שמתביש מאתו יתברך, אי אפשר להתפלל כי־אם על־ידי עזות כנ”ל.

וזה בחינת (שם עז): אתה האל עושה פלא, הודעת בעמים עזך – שהשם יתברך עושה פלאות על־ידי תפלות ישראל, שהם על־ידי בחינות עזות כנ"ל, שעל־ידי־זה מודיע להעכו"ם את העזות דקדשה של ישראל, שעל־ידי שרואין העכו"ם את הפלאות הנעשין בעולם על־ידי תפלות ישראל, על־ידי־זה יודעין כמה גדול העזות דקדשה של ישראל, שיש להם עזות כזה להתפלל ולעשות פלאות כנ"ל. ועל־כן הצדיק, על־ידי שרואה העזות והתורה של כל אחד ואחד, על־ידי־זה יודע את התפלה שבלבלה אותו, מאיזה מהם באה, ועל־ידי־זה יודע להוכיח אותו:

וזהו: מישרא דסכינא – הינו בחינת חכמה תתאה הנ”ל, בחינת מלכות הנ”ל, שהוא למוד הנ”ל, בחינת (במדבר כב): ההסכן הסכנתי – לשון למוד (כתרגומו: המילף אליפנא), בחינת (ויקרא כו): חרב נוקמת, שהיא בחינת מלכות הנ”ל. מישרא, פרש רש”י ערוגה, הינו בחינת זעקת מושל וכו’, כמו שכתוב (תהלים מב): כאיל תערג. במאי קטלי לה – פרש רש"י: במאי חותכין אותה, הינו במה חותכין ומבדילין את המלכות הנ"ל כדי להצילה מזעקה הנ"ל, בבחינת חתכו לארבעה כנ"ל.

והשיב להם: בקרנא דחמרא – הינו על־ידי תוכחה, שעל־ידי־זה נתגלה החסד, ובזה קוצרין וחותכין את הדל”ת, בבחינות: קצרו לפי חסד כנ”ל. קרנא זה בחינת קול המוכיח, בחינת קרן השופר, בבחינת (ישעיה נח): הרם כשופר קולך והגד לעמי פשעם, הינו תוכחה הנ”ל. חמרא זה בחינת (בראשית מט): יששכר חמור גרם, בחינות (דברי־הימים־א יב): ומבני יששכר יודעי בינה לעתים. כי על־ידי התוכחה מעלין אותה לרגלים, שהוא בחינות בינה לעתים כנ”ל. איתו לה תרי ביעי – לשון צלותא ובעותא, בחינות תפלות. אמרי: הי דחורתא והי דאכמתא – הינו, שאתה אומר שעל־ידי תוכחה מעלין את המלכות כנ”ל, הלא איך אפשר להוכיח, כי הלא התפלות באין ביחד, ואיך יודע להוכיח לפי התפלה, כי אינו יודע איזה תפלה של הכשר או להפך.

וזהו: הי דחורתא והי דאכמתא – הינו איזה תפלה מאיש כשר או להפוך. איתי להו תרי גביני – הינו בחינות (איוב י): וכגבינה תקפיאני. הינו בחינות תרי תורות הנ”ל, שהן בחינות קפוי וקל, בחינות פסלת, בבחינות: פסל לך, ובחינות: לא תעשה לך פסל כנ”ל. ואמר להו: הי דעזי חורתא והי דעזי אכמתא – הינו תרי עזות הנ”ל, שהן עזות דקדשה, ועזות דסטרא־אחרא, שמהן תרי תורות הנ”ל. ולפי העזות יכולין לידע את התפלות כנ”ל, שעל־ידי־זה יכול להוכיח אותם כנ”ל, שעל־ ידי־זה חותכין ומבדילין את בחינות המלכות, ומצילין אותה מזעקת מושל, ומעלין אותה לבחינות אור הפנים המאיר ברגלים כנ”ל:

זאת התורה התחיל לומר על פסוק: ויהי מקץ וכו’. אך לא סים לבאר זה הפסוק על־פי התורה הזאת, ואמר אחר־כך, שאם היה רוצה לסים פרוש הפסוק, היה צריך לומר עוד תורה כזאת כדי לבאר הפסוק:

מקולו של אדם יכולין לידע את בחינות המלכות שלו, כי יש בכל אחד ואחד בחינות מלכות, והוא נכר בקולו, כי אין שני קולות שוין, כי קול של כל אחד ואחד משנה מחברו, ועל־כן יכולין להכיר את האדם בקולו, כמו שנראה בחוש, כי כפי בחינות האדם כן הוא קולו, ועל־ידי הקול יכולין להכיר את בחינות המלכות שלו, כי יש קול ענות גבורה וקול ענות חלושה (שמות לב), כפי בחינת המלכות של כל אחד. ועל־כן שאול, שהיה רודף את דוד על שראה בו שימלך, מצינו שם במקרא, כשנזדמנו יחד שאול ודוד, אמר לו שאול לדוד (שמואל–א כד): הקולך זה בני דוד – שהבין שאול בהקול, שהוא חזק בבחינות המלכות, ושאל את דוד: הקולך זה בני דוד – שתמה שאול על קולו של דוד, כי הבין שהוא קול של מלך ממש, ועל־כן רצה שאול לשאת את קולו, דהינו להגביה את קולו למעלה מקולו של דוד, אבל לא היה יכול. וזהו (שם): וישא שאול את קולו ויבך. דהינו שרצה לשאת ולהגביה קולו כנ”ל, אבל היה הקול נבכה, וזה בחינות ויבך, שהיה הקול נבכה, קול נמוך של בכיה. על־כן אמר שאול אז אל דוד: ידעתי כי מלך תמלך. כי ידע זה על־ידי הקול כנ”ל: